ג'רארד באור ובצל

ג'יימי קראגר, אולי שחקן הבית האולטימטיבי של ליברפול בדור האחרון, דיבר בסיום המשחק מול מנצ'סטר יונייטד על סטיבן ג'רארד. על הסערה הרגשית שהוא עובר בכך שאינו שחקן הרכב אוטומטי, אולי על כך שלא פתח בהרכב במשחק האחרון בקריירה שלו מול השדים האדומים, והסביר את התפרצות הטירוף שלו כשנכנס בתחילת המחצית השנייה ובתוך ארבעים שניות הורחק על עבירת דריכה מכוערת על אנדר הררה. ללא סיבה, במשחק שקט והגון של ליברפול - למרות יתרון איכותי של יונייטד במחצית הראשונה שהתבטא ביתרון 0:1 על הלוח - למרסיסיידרס היתה סיבה להאמין שהיא יכולה לחזור.

אבל עם כל התשוקה והמחויבות, והרגעים הגדולים, והניצחון המיתי באיסטנבול, הרגע הזה המחיש למה ג'רארד שייך לדור המדבר, וברנדון רוג'רס מבטא את רוח המועדון של ליברפול הגדולה. בקבוצות שהוביל קני דלגליש, היתה קשיחות אך גם חוכמה ורשעות וקור רוח. הדרך שבה ליברפול התארגנה מחדש בעשרה שחקנים, השיגה שער מצמק ויצרה מצבים המחישה כמה הקבוצה התקדמה תחתיו דווקא בעונה קשה שבה איבדה את מוריד הגשם לואיס סוארס, ואולי תפספס את כרטיס ליגת האלופות. קבוצות ליברפול הגדולות רכבו על האמוציות ביציעים - אבל לא איבדו שליטה בגללן.

* * *

עם יותר משאבים וניסיון, אבל גם בלחץ גדול לאור ההיסטוריה האחרונה, לואי ואן חאל נראה כמי שסוף־סוף משפיע על מנצ'סטר יונייטד. כשהשדים האדומים יוצאים מההדחה מול ארסנל בגביע לשני המשחקים הטובים ביותר שלהם השנה, הניצחון אתמול מרשים בהרבה מה־0:3 מול טוטנהאם. זה התחיל עם החזקת כדור סבלנית שהוציאה את ההתלהבות מליברפול. ואחר כך תגובות מדויקות להתרחשויות. בשבועיים האחרונים יונייטד נראית כמו קבוצה של ואן חאל: אמונה על החזקת הכדור אבל גם יודעת למשוך מעט לאחור כדי ליצור הזדמנויות שנובעות ממהירות.

ואן חאל עוד צריך לטפל בתבנית די ברורה של יונייטד השנה: היא טובה יותר מול היריבות הבכירות יותר ושומטת המון נקודות מול קבוצות בינוניות בגלל חוסר מחץ. אבל לאור הנאיביות המביכה שראינו השנה מהנציגות האנגלית באירופה, בשבוע האחרון יונייטד המחישה כמה הפרמייר ליג צריכה אותה ביבשת.