מפסידים בלי כבוד

גם אחרי ההפסד הצורב בבחירות, מסרבים במחנה האנטי־ביבי לעצור לרגע, לעשות חשבון נפש ואולי גם להפיק איזה לקח או שניים. ציפי לבני ישבה אתמול באולפן ערוץ 2 והסבירה שהם בעצם לא הפסידו. מה שקרה זה שנתניהו ניצח. גורמים אחרים במחנה מצאו את האשמים האמיתיים: תושבי הפריפריה ועיירות הפיתוח, שהצביעו באחוזים גבוהים לליכוד.

גם אם מתעלמים מהקמפיין המכוער הקורא לא לתרום לתושבי הדרום ולכתובות הנאצה של אנשי שמאל קיצוניים בפייסבוק, היה קשה לא להבחין שחיצי האשמה הללו מופנים גם בסאב־טקסט של דוברי המחנה הציוני וכן של פרשנים ומגישי תוכניות רדיו וטלוויזיה. איך ייתכן, הם תוהים, שדווקא תושבי הדרום שסבלו הכי הרבה מנחת זרועה של ממשלת נתניהו הצביעו ליכוד באחוזים הכי גבוהים?

מלבד חוסר הצניעות - שכיכב בכל מערכת הבחירות מהצד השמאלי של המפה ושכולל הפעם פטרונות חצופה כלפי הפריפריה עם ניחוח גזעני עז - יש פה ניסיון לקבע הנחה, שגויה בעיני רבים, כאמת צרופה: שנתניהו על ממשלותיו אכן "דפק" את תושבי הדרום ועיירות הפיתוח. למרות קשיי הפרנסה ואיומי הפיטורים, נראה שתושבי הדרום, המודעים טוב מכולם למצוקותיהם, סבורים כי דרכו הכלכלית של ראש הממשלה דווקא טובה יותר מזו של בוז'י הרצוג.

אולי אלה אחוזי האבטלה הנמוכים זה עשרות שנים. אולי כי גם מבחינה ביטחונית, אלה שספגו מטחי טילים כנראה מניחים כי אצל הרצוג היה יכול להיות מסוכן יותר להסתובב ברחוב במקומות מוכי קסאמים.

אבל זו לא ממש הנקודה. באותו ראיון טלוויזיה אמרה אתמול לבני כי הציבור נהר אחרי הליכוד בבחירות כי נתניהו הפחיד אותם. הוא דיבר על ערבים שיורדים מהגדרות לקלפיות, על חמאס ועל דאעש, הסבירה. באותה נשימה אמרה כי דרכו של נתניהו, שלא פועל לפתרון שתי המדינות, תהפוך את ישראל למדינה ערבית. מה שנקרא, כל אחד וההפחדות שלו.

במילים אחרות: שום הבעת רצון להפקת לקחים, אפס צניעות אל מול רצון הבוחר, והטלת רפש ובוץ כלפי אלה שהעיזו לא לבחור בהם.