לשותפים מותר לתבוע וללחוץ, אבל שלא יגזימו

עתה, לאחר תקופת התמחות במשרד החוץ, סביר להניח כי אביגדור ליברמן כבר שמע בסטייט־דפרטמנט את הביטוי הרווח בקרב דיפלומטים אמריקנים - nonstarter - ואף הפנימו. הוא התשובה ללחציו להתמנות לשר הביטחון. בעברית פירושו "לא בא בחשבון", "אין על מה לדבר", "אין קצה חוט".

ליברמן יכול לנהל משא ומתן קשוח על חלוקת התיקים בממשלה. אך תביעותיו ניזונות מאגו מנופח ואינן ראויות. משה (בוגי) יעלון שר ביטחון ראוי בזכות עצמו, וכפי שמשרד האוצר הובטח למשה כחלון ואין מקום לפתוח זאת לדיון מחודש - כך גם המשרד בקומה ה־14 בקריה בתל אביב כבר מאויש ותפוס.

ליברמן גרם להקדמת הבחירות בסרבו להקים ממשלה עם החרדים (ועתה?) לאחר הדחת יאיר לפיד וציפי לבני; ובגלל גחמתו הועלה אחוז החסימה אשר הזניק סיעה ערבית המונה מעתה ואילך 13 ח"כים. כמי שאיבד יותר ממחצית סיעתו - שבעה מ־13 בכנסת הקודמת - הצניעות יפה לו.

מבחינה אריתמטית, הליכוד (30 ח"כים) מטיל צל ארוך על כל שותפיו (סיעת כולנו אחריו עם עשרה בלבד). לפיכך, הביטחון והחוץ - שני משרדים שחייבים לתפקד בצמידות לראש הממשלה - צריכים להישאר בידי הסיעה הגדולה. יש בליכוד מספיק קופצים, מועמדים ראויים בעיני עצמם.

לגופו של עניין, בולמוס החלפת המשרדים אינו מובן. נפתלי בנט - שאיבד שליש מסיעתו והצניעות יפה גם לו - טרם סיים קדנציה במשרד הכלכלה. בסך הכל פחות משנתיים. ראוי שימשיך עוד תקופת כהונה אחת. זכור שכאשר ישראל כץ הגיע למשרד התחבורה ביקש מראש שתי קדנציות. רק כך ניתן לתכנן, וממעבה האדמה (רכבת), מעל פניה (כבישים עם מחלפים) ואפילו מקו התפר של החוף והים (נמלים חדשים) הוא רואה ברכה בשנים שהשקיע במשרדו. מה הבהלה? לאן כולם רצים אחרי כהונה קצרצרה?

השותפים רשאים לתבוע וללחוץ. גם בתוך הליכוד המלאכה יגעה. לא זו בלבד שהקואליציה עלולה להגדיל מחדש את היקף שריה אלא שיש צורך להבטיח ייצוג רחב ביותר של נשים דווקא בממשלה עם מרכיב חרדי חזק. ניתן לבוא מתוך הליכוד ומהמפלגות השותפות בתביעות לבנימין נתניהו, אבל הדרישות המפליגות של בנט וליברמן ואחרים הן חלומות באספמיה. ראוי להתפכח בהקדם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו