אחרי מעשה: זמן חשבון הנפש

אם לא תהיינה הפתעות גדולות, נתניהו יעמוד בראש הממשלה הבאה. אחרי קרב קשה מאוד. מערכת הבחירות מאחורינו, והיא מחייבת מספר גורמים לחשבון נפש. המחנה הציוני יכול להיכנס למרה שחורה ולהגיע למסקנה שיש להחליף את העם. הצגתם את מדינת ישראל תחת שלטון הליכוד כאזור מוכה אסון מבטאת חוסר יכולת להבין את מי שבחר שוב בנתניהו ומפלגות שתשבנה עימו בקואליציה. מצד שני, המחנה הציוני עלול להגיע למסקנה שבדרכו הוא כמעט הגיע ליעד הנכסף, וכל מה שהיה דרוש להם הוא עוד מאמץ קטן, עוד מאותו דבר. זאת טעות.

הכתבה הכי נקראת היום באתר: מי לא הגיע לחתונה של גל וליאל?

מה שנחוץ למחנה הציוני הוא חשבון נפש. מסע ההכפשה הממוקד נגד נתניהו והצגתה של ישראל תחת שלטונו באופן שחור משחור אולי הלהיבו את הציבור שהיה בכיסו, אך הרחיקו את הציבור המתלבט. הדבר עלה לו בסיכוי להחליף את השלטון.

דרכה החברתית־כלכלית של הממשלה והתוצאות הקשות בתחומי העוני, יוקר המחיה והדיור אמורות היו להביא לחילופי שלטון. אולם דרכו המדינית של המחנה הציוני הייתה בעוכריו. עמידתו מנגד, שעה שרה"מ הוביל מאבק נחרץ לסיכול הסכם שעלול להפוך את איראן למעצמת סף גרעינית בסמכות ורשות העולם, היתה בלתי נסבלת. התייצבותו נגד חוק הלאום והצגת החוק, המבטא את הליבה של הציונות ברוח בן־גוריון כ"לאומני" ואפילו "גזעני", היתה הפניית עורף לערכיה. אם מפלגת העבודה רוצה לחזור אי פעם לשלטון, עליה לחזור קודם לעצמה; לדרכה ולערכיה.

גם נתניהו זקוק לחשבון נפש. הוא יכול להתבשם מהצלחתו להטות את הכף בימים האחרונים ולנוח על זרי הדפנה כ"קוסם". תהיה זו שגיאה. תגובתו של נתניהו על דו"ח הדיור - דבריו על "החיים עצמם" - היו אומללים ואטומים. גם אם נתניהו אינו מאמין ברעיונות של צדק חברתי, סולידריות וחברה שוויונית, אין הוא יכול לברוח מאחריות למצבם של אזרחי ישראל, ליכולתם לפרנס בכבוד את משפחותיהם ולהבטיח את עתידם. נתניהו חייב להבין שלצד הסוגיות הביטחוניות, מצבם של אזרחי ישראל הוא הוא החיים האמיתיים.

בבליץ הראיונות בימים האחרונים, נתניהו הודה בטעויותיו והתחייב לקחת אחריות אישית לשינוי. הוא לא היה נבחר ללא המסר הזה. הוא חייב לציבור הישראלי לעמוד בהתחייבות הזאת. יחד עם שר האוצר המיועד משה כחלון (גילוי נאות - אני בחרתי ב"כולנו") עליו לעלות על דרך כלכלית חברתית אחרת לגמרי ולחולל שינוי חברתי.

גם נפתלי בנט זקוק לחשבון נפש. המחשבה שלו שדי בכריזמה שלו כדבק בין הקיצוניות החרד"לית לבין הציבור המסורתי המתון ואף לציבור חילוני התבררה כיומרה חסרת סיכוי. אם בנט רוצה באמת לפרוץ מעבר למחנה הדתי־לאומי החד־ספרתי, יהיה עליו להיפרד מן החרד"לים ולאמץ קו אמיץ ומתון, שהוא עצמו מאמין בו.

התקשורת הישראלית מחויבת בחשבון נפש. במסגרת מחקר אקדמי, אני קורא בימים אלה את העיתונים המפלגתיים של שנות ה־50 וה־60. אני חייב לציין שאותם עיתונים הרבה פחות מגויסים מהעיתונות דהיום. מעולם לא היתה התגייסות תקשורתית כל כך קיצונית, כל כך בוטה, כל כך מוחקת את הגבולות בין ידיעה לדעה, בין מידע לתעמולה, כמו במערכת "רק לא ביבי" בחודשים האחרונים. את התוצאה שאליה חתרה היא לא השיגה, אך עיקר הנזק היה לתקשורת עצמה, לאמינותה. התקשורת תידרש למאמץ גדול כדי להחזיר לעצמה את אמון קוראיה.

החברה הישראלית זקוקה לחשבון נפש. היתה זו מערכת בחירות מכוערת, לעומתית, קיצונית כפי שלא היתה עשרות שנים, ושני הצדדים תרמו לכך. כעת המשימה החשובה ביותר היא איחוי הקרעים בעם.

במדינה דמוקרטית יש תפקיד חשוב מאוד לאופוזיציה, המבקרת את השלטון ומציבה אלטרנטיבה. אולם לנוכח הקרע בחברה והצורך באיחויו, יש צורך בממשלת אחדות לאומית. להערכתי, הסיכויים לכך אינם גבוהים. הלוואי ואתבדה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו