דווקא מול דווקא

נדמה שמינהלת הליגה והחלק המיליטנטי של אוהדי הפועל ת"א, שממשיך לשיר את השיר המתועב נגד שמעון מזרחי, הוכיחו שאפשר להכריז על תיקו בכדורסל.

מצד אחד, קהל ילדותי ודווקאי, שעושה כל מאמץ להצטייר כצ'ה גווארה דה לה שמאטע של אירוויזיון המקללים, וככל שמתייחסים אליו, כמו ילד המחפש נואשות תשומת לב, גם אם היא שלילית, כך מגביר את שירתו. מצד אחר, משקיפים עם אוזניים רגישות יותר במשחקי הפועל ת"א, המגישים דו"חות לדייני בית הדין שמרשיעים את הפועל ת"א, בעוד אוהדים של קבוצות אחרות ששרים את אותו השיר בדיוק ננזפים בלבד.

זו גם התנהלות דווקאית, שמחזקת את תחושת הקורבנות הקבועה של חלק מהאדומים ומנציחה את התחושה ששמואל פרנקל, יו"ר המינהלת, הוא זרוע מבצעת צהובה של שמעון מזרחי, שמכתיב את רוח המפקד. לו המינהלת היתה מעוניינת להעביר מסר חינוכי נגד שיר שאין לו מקום במגרשי ספורט ובכל מקום ציבורי, היא היתה מעבירה מסר תקיף לכולם, ללא איפה ואיפה.

לכן יש צורך במבוגר אחראי ובלתי תלוי שיכריע בסוגיות כאלה - בית משפט אזרחי. הפנייה של הפועל ת"א לערכאה אזרחית יכולה היתה להעניק תקווה שבתי משפט יפסיקו את ההתעלמות והזלזול שלהם בכל מה שקורה בתוך ומחוץ למגרשי הספורט, אבל לצערנו העבר מוכיח שבדרך כלל בתי משפט אזרחיים נמנעים מלגעת בנושאים הללו ומחזירים את הכדור להתאחדות/מינהלת שאחראית על הענף.

הראייה הצרה הזו מפספסת הזדמנות מצוינות להביע דעה ערכית ואולי אף להכתיב התנהלות בסוגיות של גבולות חופש ביטוי, התנהלות במקום ציבורי, שמירה על חוק וסדר, טיפול בגזענות והטמעת מסרים חינוכיים אחרים הנלווים למשחק. אולי הגיע הזמן ששופטים בבתי משפט יבקרו במשחקי כדורגל וכדורסל על מנת לקבל רשמים ממקור ראשון.

עד שזה יקרה, היום אמורה הנהלת איגוד הכדורסל לאשר את מינויה של עו"ד רונית אמיר־יניב ליועצת המשפטית החדשה של הארגון. המינוי של אמיר־יניב, אוהדת הפועל ת"א מוצהרת וכזו שיצאה בעבר נגד מדיניות בתי הדין למה שהיא ראתה כאפליה של האדומים, אמור על פניו להוות שיווי משקל לדומיננטיות של מזרחי והדיינים באיגוד ונדמה שייצור מגרש שלישי, מלבד יד אליהו והדרייב אין, לקיומו של דרבי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו