הרצוג ולבני - מתאימים להנהיג?

כל אדם שעיניו בראשו מבין שבמחנה הציוני שוררת מאז מוצאי השבת תחושה קשה של אכזבה. מועמד המחנה למחצית קדנציה, יצחק הרצוג, איבד את העשתונות בעימות קצרצר מול ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מעניין מה היה קורה להרצוג ולציפי לבני, יחד ולחוד, אילו היה מתקיים עימות במתכונת שנים עברו. גם החברים הטובים שלהם בתקשורת, שהתגייסו בנחישות קרבית למענם, לא היו מסוגלים לאושש אותם. חשוב שציבור הבוחרים יחשוב לרגע, בטרם הצבעה, אם יצחק הרצוג יוכל להתייצב אפילו שלוש דקות וחצי מול אובאמה, אבו מאזן, נסראללה, איסמעיל הנייה, זריף וכל שאר השועלים המתקבצים סביב ירושלים על מנת ללקוט שעלי אדמה מכרמי ציון.

במקום מהות - סיסמאות

לאורך כל מערכת הבחירות, הקצרה בזמן והארוכה בזחילה אלי בור תחתיות, הסתירו את יצחק הרצוג וציפי לבני מתחת לרדאר הציבורי. האסטרטגים העדיפו להסתיר בעיקר את ציפי לבני, שאמרה בראיון לרשת ABC האמריקנית כי מחבל פלשתיני הפוגע בחיילי צה"ל אינו מחבל. בדיוק כפי שטען דובר הרשימה הערבית המשותפת, רשימה שהפכה להיות בעלת הבריתהטבעית של המחנה המכונה, לצורך הבחירות, "ציוני".

תמונות חייכניות וסיסמאות ריקות היו תחליף לעיסוק מהותי בהתאמתם לראשות הממשלה. סקרים שנערכו וחושבו בחדרי חדרים נתנו להם רוח גבית, ב"ידיעות אחרונות" נמרחו סיפורים מבוקבקים ומפוקפקים על פני עשרות עמודים. באתרי אינטרנט מוכרים ומכורים נעשו מאמצים להשחיר את החיים במדינה, עד שאנשים החלו להאמין שרע להם אף שבעצם די טוב להם. הסיסמה "רק לא ביבי" קנתה לה שביתה במרחב הציבורי, עד שבימים האחרונים הציבור החל לשאול: אם לא ביבי, אז מי כן?

לכך ניתנה תשובה ניצחת גם במוצאי השבת. הרצוג, עם כל מעלותיו בתחומי החברות, הפריימריז, המגזר הערבי במפלגת העבודה, השחרת יריבות ועוד, לא מסוגל להנהיג את מדינת ישראל בעידן של תמורות ושינויים מפליגים באזור.

אני, עם רבים מאזרחי ישראל, מתפלל שכבר יגיע היום שבו עסקנים פוליטיים מוכשרים יוכלו לעמוד בראשות הממשלה, כמו בלוקסמבורג, בהולנד, בדנמרק ובשבדיה. עד אז - צריך ראש ממשלה חזק, איתן, חזוני ואמיץ, שתוכנת הניווט שלו לא מושפעת מיחצנים, מנשיאים של רוח וגשם אין, מסופרים שעבורם מילים הן אבני פלא ומשאר בעלי גאווה מטעם עצמם.