למה לשמאל מותר?
,עודכן
כבר כמה ימים שאנשי השמאל, עם העיתון שפעם היתה לו מדינה, מנסים לייצר סערה סביב סרטון הליכוד שמבקש להציג את הצלחות הממשלה בסרטון היתולי לא מוצלח. המלעיזים טענו שמדובר בהשוואה אכזרית בין עובדי רשות השידור והנמלים לפעיל חמאס. לרוע מזלם, התייצב בדיוק באותו הזמן איש השמאל יאיר גרבוז בכיכר רבין, מתחתיו בלונים ירוקים של מפלגת מרצ ושלטי חוצות של המחנה הציוני, וירה טקסט מלא שטנה הכולל השוואה אכזרית - הוא דיבר על ה"קומץ" ששולט במדינה, ואליו הכניס את רוצח ראש הממשלה, אנשי כהנא, מרססי תג מחיר, נאמני הר הבית, מטרידים מיניים, וגם "מנשקי קמעות ומשתחווים על קברים".
35 אלף עמדו ומחאו לו כפיים, מאות אלפים אחרים נעלבו. לא הדתיים. מאות האלפים שמאמינים, מכירים ומוקירים את המסורת היהודית, שחיים כחילונים בפריפריה אך מוכנים להדליק נר פעם בשנה אצל הבאבא סאלי כי כך ראו בבית של אבא. אלו שאינם שומרי תורה ומצוות אבל יעלו, או בשפתו של גרבוז ישתטחו, על קברו של הרב עובדיה כגעגוע לאב רוחני. איך נכנסו כל אלו לאותו קומץ רצחני ומתועב?!
לאן נעלם השמאל הנאור, הליברלי והמכבד? אותו שמאל שמציג דרישה הגיונית לכבד את אורחות חייו בעזרת תחבורה ציבורית בשבת ומבקש סובלנות וקבלת האחר על ידי נישואים חד־מיניים, מדוע הוא מתקשה לקבל את האנשים המבקשים להחריש תפילה כמיטב המסורת היהודית או להשתמש ב"חמסה־חמסה" מסורתי ומשייך אותם לקומץ של רוצחי ראש ממשלה ומטרידים מיניים?!
הליכוד התנצל, גרבוז הסתפק בהסבר שדבריו הוצאו מהקשרם. ההשוואה היא אותה ההשוואה, ורק הזעזוע פתאום נעלם. למה? כי רק לשמאל מותר?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנויהודה שלזינגר
הכתב הפוליטי של "ישראל היום". בעבר סיקר את תחום החרדים וכן את אזור תל אביב. הצטרף ל"ישראל היום" עם הקמתו ב-2007. בין כתבותיו הבולטות: הפרסומים הראשונים על אודות טיסת השבת, חשיפת פרשת הרב ברלנד, תחקיר על פרשיית אסתי ויינשטיין, מרד האדמו"רים על הקורונה שהביא לביטול אירועים המוניים והצלת חיים של ממש, חשיפת קולו של עמנואל מורנו. כמו כן, זכה לראיין שלושה אנשים מעוררי השראה בשנותיהם האחרונות: אורי אורבך ז"ל, חני וינרוט ז"ל והרב אביחי רונצקי ז"ל. בעל תואר ראשון במשפטים. נולד בבני ברק, נשוי ואב לשלושה.
