בארנה של בלגרד באים לעבוד

1. הארנה של בלגרד זה איצטדיון מרגש. די מיתולוגי למרות שהוא צעיר בימים. אולי הוא כזה מעצם גודלו. האולם הגדול באירופה, שבו 25 אלף מקומות, עומד באופן מפתיע במרכז בירתה של אחת המדינות העניות ביבשת. עובדים משתכרים בממוצע רק כ־350 יורו לחודש (1,500 שקלים) ולמרות זאת ההיכל הוא קנאת היבשת. עדות מהדהדת לחשיבות הכמעט דתית לספורט בחיי המדינה.

אולי בגלל התלאות בבנייתו, שהחלה ב־1991, בשנה שבה יוגוסלביה היתה אלופת עולם אלמותית אבל ערב מלחמת אזרחים שהחריבה את המדינה. פתיחת האולם נדחתה שוב ושוב והוא נחנך לבסוף ב־2004.

ואולי כי הוא פשוט בנוי בצורה מרגשת. עבור האוהד ולא עבור הלקוח. יש לו כמובן רצועת תאי כבוד אבל מאחורי אחד הסלים יש יציעי עמידה גדולים, משם "הדליה", צבא האוהדים של הכוכב האדום בלגרד, משתלט לחלוטין על אווירת האולם. דעו לכם תומכי ואוהדי מכבי ת"א: אם למי מאוהדי הכוכב האדם יש מעיל פרווה או שעון רולקס, הוא משאיר אותו מן הסתם בביתו. בארנה של בלגרד באים לעבוד. ובחגיגות השבעים של מועדונם המפואר הם לא התכוונו להיכנע אפילו לאלופת היבשת הנוצצת יותר.

2. עוד פרויקט שהבשיל מאוחר הוא בובאן מריאנוביץ'. בעיני רבים הפתעת השנה ביורוליג, עם ממוצעים של 16 נקודות, 10 ריבאונדים ו־64% קליעה, ונדרשו לו שלושה רבעים אתמול להשיג 15 ריבאונדים. כמו כל ענק (2.23 מ') קבוצות חטפו אותו, אבל תקופה ארוכה בכדורסל הרוסי לא הובילה לשום מקום.

"הוא חזר לקבוצה קטנה אצלנו. מגה בסקט. והמאמן דז'אן מילייביץ' עשה עבודה נפלאה איתו", אומר מרקו יופמירוביץ' מהטלוויזיה הסרבית. "ועכשיו אומרים שהוא בדרך לברצלונה, למרות שאני מאמין שהוא צריך לנסות את מזלו באן.בי.אי". את המחצית הראשונה הוא סיים עם 6 נק' ו־9 ריב'. אבל לא רק המספרים נפלאים, אלא גם הבנת המשחק, המיקום והמסירה שלו. וגם התיאום עם מרכוס וויליאמס. רכז קונטיקט קלאסי, שתופר את משחקו בין שלשה רכה להפעלת גבוהים למופת. זו המציאות בקבוצות העניות יותר של היבשת. העתיד האישי מעניין יותר מהסיכוי הקבוצתי.

3. אבל זה לא היה יום צהוב. זה היה יום ההולדת ה־70 של המועדון העממי. בפיגור 68:64, קם הקהל ופשוט דרש ניצחון. ריצה של 0:20 הם קיבלו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו