העימות: המפסידה הגדולה - התקשורת

ביקום מקביל, במערכתבחירותמקבילה, התקיים עימות בין ראשי המפלגות. אחרי שבשני העימותים הקודמים ביניהם דיברו על נושאים מקומיים כגון מיסוי, חוב לאומי, הגירה בלתי חוקית ויצירת מקומות עבודה, העימות השני הוקדש לסוגיות החוץ הבוערות. אבל בגירסה הישראלית - בעימות שנערך ביום חמישי - בהמשך למגמת הסיקור התקשורתי במערכת הבחירות עד כה, לא עסקו לעומק בנושאים הבוערים. הפוליטיקאים שהגיעו לאולפן לא ניצבו מול השאלות מה עמדתכם לגבי איראן, או כיצד יש לפעול מול חיזבאללה או סוריה. הם גם לא נשאלו על מסגרת התקציב, סוגיות מיסוי או יוקר המחיה.

במחזה ספק קומי ספק טרגי, זכינו לשמוע למספר שניות כל מועמד מגיב להערה מקניטה ומחזיר אחת אפיים. "מה קרה לאחים בנט ולפיד?"; "אמרת שהוא עבריין מורשע, האם תשב איתו בממשלה?"; "זה שאתה עושה עם הגבות לא הופך את זה לנכון"; "עונש מוות למחבלים"; "המדינה שייכת למעמד הביניים ולא לפוליטיקאים המושחתים". כך זכינו לעוד מפגן קבוע של חוסר ענייניות. אלא שהפעם האצבע צריכה להיות מופנית לא אל הפוליטיקאים אלא בעיקר אל התקשורת. אחרי שהטיפו לחשיבות קיומו של עימות, אחרי שהציגו את נתניהו כמי שמזלזל בבוחריו כשאינו מגיע לעימות; ועל אף שפוליטיקאים רבים נענו לדרישה, או למען הדיוק, נפלו למלכודת - היתה זו התקשורת שפגעה במעמד. בעימות הזה קיבלנו את כל הסיבות מדוע לא להשתתף בו. במקום העימות הממלכתי הראוי שאנו רואים במקומות אחרים בעולם, קיבלנו עוד תוכנית פופוליטיקה, כזו שמרוב שאלות לא נותר בה זמן לתשובות. עוד זירה שבה התקשורת מרדדת את הדיון הציבורי ולא מאפשרת שיח ענייני בנושאים החשובים. מופע תקשורתי, אבל לא מופע ראווה דמוקרטי.

הכתבה הכי נקראת היום באתר: הפדיחות הכי גדולות של האוסקר

לצערנו הרב, זה לא מפתיע. מיום שמערכת הבחירות יצאה לדרך, מתקיים מסע בחירות תקשורתי מעין זה. זוהי מכונה משומנת היטב להסחת הדעת הציבורית מן הנושאים הבוערים: אבו מאזן והפלשתינים, חמאס, חיזבאללה, הריבית, יוקר המחיה - כל אלו נעלמים מן הדיון. ואילו הבקבוקים, ריהוט הגן ואב הבית הופכים לסוגיות הרות גורל.

בעוד יומיים, כשנתניהו יתייצב במעמד היסטורי ואפילו גורלי מבחינת עתידה של מדינת ישראל, אנחנו עלולים לקבל דיווחים על בגדי הגברת נתניהו, על עלות הפמליה ואולי על דמוקרט אחד או שניים שנעדרו מן הדיון. התקשורת היא אבן יסוד בדמוקרטיה, ובתקופת בחירות במיוחד עליה למלא את תפקידה. על כן, את הפוליטיקאים השונים שיוזמנו לאולפנים לדבר על האירוע הגורלי, יש לשאול באופן ענייני: "מה עמדתכם מול איראן וכיצד תמנעו אתם את התגרענותה?" מכאן ואילך, הציבור ישפוט, הן את נבחריו והן את הדיווח התקשורתי.