סע, נתניהו, סע

"איראן, איראן, די כבר עם איראן!"

איך ההיסטוריה חוזרת...

כמה לעג, בוז, וכעס הביאו על עצמם אלה שהזהירו. שלא נתנו ל"תקווה" המזויפת לעתיד ורוד לחסום את עיניהם מפני האסון המתקרב.

ראשית שנות השלושים של המאה הקודמת, "שנות המדבר" של צ'רצ'יל. גולה באופוזיציה, צ'רצ'יל שם את ליבו לעלייתו של היטלרבגרמניה ולהתחמשותה מחדש של גרמניה הנאצית. בתקופה בה ה"פייסנות" שלטה בדעת הקהל, היה קולו של צ'רצ'יל קול קורא במדבר אשר הזהיר מסכנותיו של הנאציזם. קריאתו לחזק את הצבא והצי של בריטניה אל מול האיום, נענתה בקיתונות של לעג.

צ'רצ'יל היה מתנגד חריף למדיניותו שלצ'מברליין אשר הוביל את בריטניה, ועמה את מדינות המערב אל הסכם מינכן הרה האסון, שצ'מברליין הכריז עליו כ"שלום בדורנו".

"בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה" אמר וזכה לבוז וכעס כמחרחר מלחמה העומד בדרכו של השלום המיוחל. עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ופרוץ מלחמת העולם השניה, העולם הבין מי היה זה שהזהיר. באיחור, שעלה במלחמה עולמית ובעשרות מיליוני קרבנות בהם האסון הגדול ביותר שידע עמנו, אבל הבין. ב-1938, אחד – זאב ז'בוטינסקי - אמר את הדברים הבאים, שנים לפני שהחלו לפעול מחנות ההשמדה:

״מזה שלוש שנים אני פונה אליכם יהודי פולין, עטרת היהדות העולמית, בקריאה. אני מזהיר אתכם ללא הפוגה שהקטסטרופה מתקרבת. שערותי הלבינו וזקנתי בשנים אלו, כי ליבי שותת דם על שאתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל לפלוט את אש ההשמדה. אני רואה מראה איום. קצר הזמן שבו ניתן עוד להינצל...ועוד דבר ברצוני לומר לכם ביום תשעה באב זה: אלה שיצליחו למלט את נפשם מן הקטסטרופה, יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה: לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. איני יודע אם אני אזכה לזה. בני - כן! אני מאמין בזה כשם שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש".

גם ז'בוטינסקי, כצ'רצ'יל, הוקע ונלעג, יחד עם אחרים שהזהירו מפני תכניותיה של גרמניה הנאצית בראשות היטלר, בידי היהודים שרק חיכו לחלוף הרעה ולא השכילו להבין שהרעה עוד לפניהם.

וכמו ז'בוטינסקי, כמו צ'רצ'יל – כך זוכה עתה ראש הממשלה בנימין נתניהו לאותם קיטונות של בוז ולעג. זו לא הפעם הראשונה עבורו, ועבורנו כאנשי ימין. כבר היה ראש ממשלה ממפלגת העבודה שכינה אותנו "פחדני השלום" שהבטיח כי "אין טילים מעזה – ולא יהיו טילים מעזה!", רגע אחרי שחתם על הסכם לייבוא מחבלים שהיו נרדפים בטוניס ובכל מקום בעולם אליו הגיעו, לארץ ישראל.

והשלום המיוחל? הוא לא הגיע. רק עוד ועוד מחבלים מתאבדים, באוטובוסים, בבתי הקפה, בקניונים ובמסעדות.

גם כשהתפטר מתפקידו כשר האוצר על רקע התקדמות תכנית ההתנתקות בניגוד לעמדתו, חזה את השתלטות החמאס על עזה והברחת נשק לירי ארוך טווח דרך ציר "פילדלפי" שישראל ויתרה על השליטה בו בניגוד לעמדתו – זכה לבוז ולעג – רק כדי לראות את תחזיותיו השחורות מתממשות אחת לאחת.

הדברים כתובים ומתועדים. היום קל לבדוק. והנה עכשיו, עם איראן. בסוף החודש הבא עלולה אמריקה לחתום על הסכם רע ומסוכן מאוד עבור ישראל והעולם החופשי כאחד – הסכם שיכול לחרוץ את גורלם של הדורות הבאים.

ראש הממשלה ייסע בתחילת החודש לשאת דברים בפני הקונגרס האמריקאי. כמו צ'רצ'יל, גם הוא יהיה המנהיג היחידי שאיננו אמריקאי אשר הוזמן לשאת דברים בפני הקונגרס האמריקאי בפעם השלישית. נתניהו צפוי להזהיר ולהתריע מפני ההסכם והתגרענות האירנית, בניסיון לשכנע את דעת הקהל ואת מקבלי ההחלטות בקונגרס להפעיל את מלוא כובד משקלם נגד ההסכם. יכלו ראשי המחנה המתמודד על ראשות הממשלה לומר בממלכתיות הנדרשת: אין זה עניין של ימין ושמאל, אנחנו כולנו מאוחדים סביב המאמצים למנוע התגרענות מאיראן. בכך היו תורמים גם להתגייסות הנשיא, אשר מפנה כתף קרה כעת תוך הישענות על דבריהם לפיהם מדובר בתעמולת בחירות.

יש חשיבות רבה גם לנושאים האחרים. גם שם עשתה הממשלה רבות, בניגוד לאלה המבקשים להחליף את השלטון, שבסיוע כוחות אדירים מצליחים לצייר מדינה המכונה בכל הערוצים הכלכליים "The envy of Europe", בעלת שיעור האבטלה מהנמוכים בעולם המערבי (שלא לדבר על העולם כולו...), בעלת שיעורי צמיחה מהגבוהות שישנן, מדינה שמתקנאות בה גם כלכלות וותיקות וגדולות ממנה, ככישלון קולוסאלי, כמדינה חרבה שחייבת, אבל ממש מוכרחה "שינוי".

ולא שאין מה לעשות – בדיור, ביוקר המחיה, בהגברת התחרות. יש, ונמשיך לעשות.

אבל יש, כן – יש! – גם את העניין הזה שלא אוהבים שאנחנו אנשי הימין "מזכירים בכל פעם מחדש": מדינת ישראל היא המאוימת במדינות העולם. כפי שכוחות אדירים פועלים להפיל את נתניהו מהשלטון, כוחות אדירים לא פחות פועלים כדי להוריד את מדינת ישראל מהמפה. לפעמים – אותם הכוחות ממש. אין צורך בדמיון מפותח, רק בהכרת ההיסטוריה, ובמוכנות לשמוע ולראות מה מתרחש בעולם. בעידן הכפר הגלובאלי בו אנו חיים את מהפיכת המידע, זה לא קשה במיוחד. ומי יתמודד עם האיומים הללו? עד לאן מגיעה אידיאולוגיית "רקלוביבי"? כמה עמוק חלחלו הלעג והתיעוב?

סע ביבי, סע. עשה כל שניתן לעצור את איראן ממסעה. סע ודע לך שדורות על דורות של ישראלים, כאלה שיודעים וכאלה שלעולם לא ידעו, חבים לך חוב של חיים.

סע וחזור לכאן, יש עוד הרבה מה לעשות כאן. דרך צלחה!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו