לשאול את השאלה הנכונה

השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "תצוה". במרכזה מסופר על הבגדים המיוחדים שלבשו הכהנים - מצנפת, מגבעת, מכנסיים ואבנט. הסיבה שקוראים בפרשה זו לפני פורים היא שלפי המסורת, היה המן הרשע מצאצאי עמלק. אחד הבגדים המיוחדים של הכהן הוא האורים והתומים שהיו מונחים על החושן. וכך אומרת התורה: "וְנָתַתָּ אֶל־חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל־לֵב אַהֲרֹן". בגד זה היה בנוי ממסגרת של זהב ובתוכה 12 אבני חן מיוחדות, שונות זו מזו בשם ובגוון שלהן.

כאשר היו עולות על הפרק שאלות הרות גורל, היה הכהן הגדול מנסח את השאלה ולפי המסורת המרכזית של חכמינו, היו האותיות השונות נדלקות למתן תשובה. צירוף האותיות המאירות היה מעניק את התשובה הנכונה לשאלות שנשאלו.

לא פעם היינו רוצים להחליט בשאלות הרות גורל על ידי שליחת השאלה לאלוקים בלי לשקול צדדים שונים ומורכבים, פשוט לקבל תשובה חדה ומהירה מייד במקום.

דווקא בתקופת בחירות, שבה כל רשימה מצביעה על הישגיה או על הצעותיה לעתיד, היינו חפצים שמישהו יגיד לנו מה נכון ומה לא, שהרי לכל עמדה יש צד חיובי וצד שלילי. כמה כיף היה אילו היינו שואלים את אלוקים האם ראש הממשלה צריך לנסוע לנאום בפני שני בתי הקונגרס או לא? האם לצאת להתקפה על איראן או לא? מי אשם במחירי הדיור המאמירים?

מתברר שהשיטה הזו לא תמיד הועילה לפתרון הבעיות. וכך מספר המקרא בספר שופטים, שבו רוב שבטי ישראל יוצאים למלחמה עם שבט בנימין בעקבות התעללות מינית שהסתיימה ברצח של נערה על ידי אנשי בנימין. השבטים שואלים באורים ותומים ונענים בחיוב על הצורך להילחם. למרות זאת נוחל העם תבוסה פעם אחר פעם במלחמה זו. מה שאומר כי תשובה אלוקית לא בהכרח תבטיח את הצלחת הפעולה שאתה מבצע.

מאידך, בהפטרה של השבת נקרא את סיפורו של המלך שאול, שנדרש להרוג את עמלק ולא מבצע את הפקודה כפי שנדרש לעשותה, הוא מותיר בחיים את הבהמות ואת אגג, מלך העמלקים. כאשר הנביא שמואל שואל אותו לפשר התנהגותו, הוא מגיב באמתלות שונות.

וכאן ישאל הקורא מדוע לא שאל שאול באורים ותומים כיצד לבצע את הפעולה נגד עמלק. מתברר כי גם כאשר יש אורים ותומים, צריך לרצות לשאול וצריך גם לדעת איך לשאול. אם המנהיג חושב שהוא בטוח בדרכו או משיקולים אחרים הוא לא חפץ לשאול את האורים והתומים, הוא לא יעשה זאת ואף אחד לא יוכל להכריח אותו לשאול.

וזה בדיוק מה שקרה עם שאול. ואם האלוקים מבקש להטעות את העם ולהענישם על כך שלא נהגו כראוי עם שבט בנימין, אזי הוא ידאג להעביר מסר שלפיו הם ייצאו למלחמה אף שינחלו תבוסות רבות בתחילת הדרך. ועוד לא אמרנו דבר על פענוח התשובה, שהרי כאשר האותיות מאירות צריך לדעת באיזה סדר לקרוא אותן.

ניקח כדוגמה את האותיות ש', כ', ר' ו־ה', שיאירו על האבנים. אפשר לקרוא זאת שיכורה ואפשר לקרוא זאת כשרה, היינו אדם כשר. אנו למדים כי בסופו של יום, מה שיקבע את תוצאות הקריאה של האותיות יהיה המפרש, האדם. אין קיצורי דרך, גם לא בעידן האורים והתומים.

אם כן, בצדק נשאל: אז מה הטעם בהם? הרי היכולת לשאול והסמכות לפרש תהיינה תלויות בנו בני האדם. נדמה כי כל עניינה של תורה הוא ללמד את האדם כי האלוקים שוכן בקרבנו, בקרב האומה בכלל ובקרב האדם כפרט. הוא שוכן בנו דרך השכל, דרך הנשמה ודרך המוסר.

האורים והתומים עדות הם לבאי עולם, כי אכן שכינה שורה בקרב האומה. ואם רק נרצה לדעת את דבר השם, נוכל להיחשף אליו. אבל לא הם יבטיחו כי החלטותינו תהיינה תמיד נכונות. לעולם לא תילקח מאיתנו היכולת לבחור בין טוב לרע ולשאת באחריות הנובעת מהחלטות אלה. נראה שאין מנוס, וכולנו נצטרך להפעיל את שכלנו ולהחליט במי אנו בוחרים ולא נחכה לאורים ותומים שיעשו זאת בשבילנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו