דוחות המבקר: למה הם פורסמו עכשיו?

לטעמי, אין שום דבר מקרי בעיתוי שבו פירסםמבקר המדינהאת דו"חותיו. יוסף שפירא אינו פועל בחלל ריק. במשרדו יש צוות גדול מאוד של עובדים, וכמו בכל מקום עבודה, גם שם יש בעלי דעות פוליטיות שונות. איני יודע מי מהם קרוב לאוזנו של המבקר, אבל בדבר אחד אני בטוח: משהו השתבש בשיקול הדעת של מקבל ההחלטה הסופית בדבר עיתוי פרסום הדו"חות על מחירי הדיור ועל הוצאות מעון רה"מ.

לא זאת הדרך ולא זה העיתוי להביא לידיעת הציבור מידע חשוב שהוא זכאי לדעת. שפירא, כמי שמונה לתפקידו בעת כהונתו של בנימין נתניהו, סובל מן הטענה שהוא נבחר בגלל חולשתו, כביכול. הבסיס לטענה זאת הוא ההנחה שמי שבחר בו רצה מבקר "חלש", לאחר שקודמו בתפקיד לא הניח לאהוד אולמרט עד שזה נאלץ לפרוש מכהונתו, מה שגרם לרבים לטעון לאי־תקינות אינהרנטית בדרך שבה נהג המבקר. השילוב של מבקר מדינה נחוש ויועץ משפטי לממשלה דעתן "הפחיד", לטענת כתבי החצר של מחנה השמאל, את נתניהו. הוא רצה, לטענתם, בשומרי סף רופסים.

הכתבה הכי נקראת היום באתר: חדשות רעות לחיילים - תתחילו להיפרד מהזקן

שפירא קרא את הדברים במשך חודשים רבים, ובוודאי לא אהב את מה שנאמר עליו. הוא האזין לדברי הבלע של "הפרשנים", שלרבים מהם יש אג'נדה פוליטית, ולבסוף החליט, כנראה, שהוא צריך לקבל "תעודת הכשר" מנביאי השקר ב"מחנה" ששם לו למטרה להפיל את השלטון של מי שמסרבים בכל תוקף להתקפל בפני דרישות מדיניות הרות אסון.

המבקר עשה, אפוא, את מה שבעיניי הוא המעשה הכי אנטי־דמוקרטי שאפשר להעלות על הדעת, רק כדי להראות למבקריו - שכולם פוזלים שמאלה - שהוא אינו נופל בנחישותו מקודמו ושהבחירה בו, במקום בשופט ביהמ"ש העליון אליעזר ריבלין, היתה נכונה.

אלא שפרסום דו"ח ההוצאות במעונות רה"מ, על השגיאות העובדתיות הרבות הכלולות בו, כמו גם הדלפת המלצותיו טרם פרסומו הרשמי, הוכיחו יותר מכל דווקא את ההפך ממה שרצה שפירא לשדר. הוא הראה שמדובר במי שדעתם של פרשני "הארץ" חשובה לו יותר מהאינטגריטי האישי שבו הוא מחויב מתוקף תפקידו. לא נמצא כל צידוק ענייני לעיתוי שבו פורסם הדו"ח השטחי הזה, כשם שאין כל הצדקה לפרסום דו"ח הדיור, ערב הבחירות, כדי לנסות להראות שלמבקר המדינה "יש שרירים".

מה שבכל זאת מדאיג במיוחד הוא העובדה שיש בדו"ח על יוקר הדירות הרבה מהומה על לא מאומה. חסרות בו, לדעתי, הרבה סיבות אובייקטיביות שגרמו לפריצה במחירי הדירות. יכולתי להצביע, למשל, על ארגוני איכות הסביבה, שפעילותם בוודאי מבורכת, שמעכבים, לא אחת, אישור תוכניות בוועדות שעליהן חולש משרד הפנים; יכולתי גם להצביע על החלטה שגויה בבג"ץ, לבקשת נציגי הקשת המזרחית, שמונעת הפשרת קרקעות חקלאיות. אולם את זאת אני משאיר לפוליטיקאים.

חבל לי שגורם מרכזי במקבילית הכוחות השלטונית לא הפגין חוסן מנטלי. הוא טוען לזכותו ולעצמאותו, אבל בפועל עלול להצטייר כשליחם של גורמים פוליטיים; ואף אם כוונתו היתה תמימה, מה שקשה לקבל, קצת יותר איפוק לא היה מזיק. זה בוודאי היה תורם לאיזון בחיינו הדמוקרטיים.