קשה להבין את הרצוג

כך מפרשים גורמים בכירים, התומכים במסעו של בנימין נתניהו לוושינגטון, את תמונת המצב: נקודות המבט של ברק אובאמה ונתניהו כה קוטביות, שלא נראה כי יחסיהם יאוחו בעתיד הנראה לעין. ראש הממשלה משוכנע כי הממשל האמריקני חדל לראות באייתוללות סכנה לשלום העולם. בנתונים אלה היה נתניהו נהנה מנקודות זכות מעטות בלבד, גם אם היה נענה לתביעות הבית הלבן לוותר על נאומו בקונגרס.

כל השאר הוא בבחינת פעילות בתנאי חוסר ודאות. נתניהו מקווה כי היחסים המעולים עם ארה"ב בתחום שיתוף הפעולה הביטחוני והסיוע המדיני בזירה הבינלאומית לא יכווצו, אבל עליו להביא בחשבון כי תהיה הרעה. מה במקרה זה? תומכי נתניהו מקווים כי הכל יחלוף בהיפתח שנת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2015. ייתכן, וייתכן שלא.

אין ספק שההסכם הגרעיני ההולך ונרקם בין ארה"ב לבין איראן רע לישראל ולמערב ומצדיק מאמץ רציף לסיכולו. מבחינה זו קשה להבין שתי התבטאויות מפי יצחק הרצוג במהלך ראיון ב"וושינגטון פוסט": לא נכון שלאור תוצאות המשא ומתן עד כה אפשר לסמוך על התנהלותו של אובאמה, ממש לא; וגם אם איראן אינה מהווה איום קיומי לישראל, היא סכנה אסטרטגית ממדרגה ראשונה במעורבותה האלימה סביב כל גבולותיה. אובאמה אינו חותר לפתרון קבע של בעיית גירעונה של איראן, אלא רק להסדר ביניים. הוא מסתפק ברווח זמן בתקווה כי במרוצת השנים תשתנה המגמה התוקפנית של טהרן. אך "המשטר האיראני הוא הבעיה, לא הפתרון", הגיב אתמול משה (בוגי) יעלון נגד אובאמה, שכבר הסכים להותיר בידי האייתוללות 6,500 סרכזות, צנטריפוגות.

מה עשוי להרגיע מעט את הרוחות בקו ירושלים־וושינגטון? אובאמה ונתניהו הגיעו לנקודת האל־חזור במתח ביניהם, ולא יוכלו כבר לסגת מעמדותיהם. הישועה עשויה לבוא דווקא ממשטח היחסים האמריקני־איראני. האייתוללות רוצים הסכם קבע עכשיו, ואמריקה מתעקשת על שני שלבים - חתימה בראשי תיבות עתה, וסיום רק בשלהי יוני. מחלוקת זו היא אשר גרמה אתמול לדובר הבית הלבן להפחית את הסיכוי לחתימת הסכם ל־50 אחוזים בלבד. עיכוב כזה עשוי גם לשפר את האווירה בוועידת איפא"ק, שהיא גולת הכותרת של הציבוריות היהודית באמריקה. הסיכוי? פחות באורח משמעותי מ־50 אחוזים.