כשדווין פירק את דונטה

1. הדבר הטוב ביותר שקרה למכבי ת"א לפני הגמר היא הפציעה(?) של סופו. גיא גודס בנה השנה את הקבוצה האתלטית ביותר שהיתה במכבי ואתמול לא היה מי שיחסום את השור בדישו. מכבי, רעננה מתמיד, הכתיבה קצב מהיר ואחרי הלם ראשוני פארגו הוביל משחק ריצה מטורף. מול אלבה ברלין נעצרה מכבי על 48 זריקות מהשדה במשחק שלם. במחצית אתמול מכבי כבר עמדה על 36 זריקות.

בהגנה לא היה למכבי כמעט חוליות חלשות והיא היתה יכולה להתקיף את הבין שניים של ירושלים. היכולת של מכבי לייצר שלשות במשחק מעבר הוציאה מירושלים את היכולת לשלוט במשחק. ברבע השלישי ירושלים כבר לא התאמצה לרדת להגנה, לקבוצה הכבדה והמגושמת של דני פרנקו אין מי שילחץ. הפתרונות של המאמן הירושלמי כמו איזורית 1-3-1 לעצור את המפולת נראו כהזמנה נוספת של מכבי לתקן בריבאונד התקפה. כולם דיברו על כך שדונטה סמית' בדרך כלל מפרק את דווין סמית'. זה קרה כשרנדל היה לידו בחיפה. עכשיו לדווין סמית' יש את הפריווילגיה לקבל את רנדל לידו והתפוקה ההתקפית שלו השנה היא בהתאם. ותודה לרנה רוז'ו שהחטיא פעמיים מהקו

2. משחק לא פחות חשוב מהגמר בין הקבוצות יהיה בימים הקרובים על גל מקל. ההצלחה של מכבי ת"א אתמול ללא סופו אולי תפחית את הלחץ שחשו בימים האחרונים במועדון במטרה להחתים אותו. אם התנאי של מקל הוא להוביל קבוצה אזי הוא יבחר כנראה בירושלים. טיוואן מקי הוא זר נחמד אבל ירושלים צריכה בעל בית עם יכולת הגנתית ולא מש"ק חברה. בנוסף, הבאתו של מקל תאפשר לירושלים להעמיד ברוב דקות המשחק קו אחורי אגרסיבי ויעיל יותר עם מקל וברייסי רייט.