בחירות 2015: התוכן נבלע בים הצעקות

מערכת הבחירות הנוכחית מסתמנת כאחת האגרסיביות ביותר, בעיקר מבחינה מילולית. התנהלות חלק מן המתמודדים משדרת אלימות, ולא רק שאינה מייצגת את הציבור שאותו הם מתיימרים לייצג, אלא אף מביכה אותו.

אין מדובר באידיאולוגיה או בפופוליזם, אלא פשוט באלימות מילולית שמטרתה לגרוף זמן רייטינג נוסף על המסך. הדוגמה הטרייה ביותר היא עזיבתה של שלי יחימוביץ' את אולפן הבוקר של "רשת" אתמול, לאחר שבמשך דקות ארוכות ישבה בשקט וניסתה לומר את דבריה, אולם לא הצליחה להתגבר על ישראל כץ ורוני מאנה, שישבו משני צידיה והתקוטטו מילולית, בליווי תנועות ידיים. ועוד לפני כן נחשפנו ל"קרב" הפומבי בין רחל עזריה מ"כולנו" לח"כ מירי רגב. זר, לו היה צופה בוויכוח, היה נחרד גם ללא הבנת תוכנו. שפת גופן האגרסיבית הבהירה את הגבולות הברורים שנחצו. דוגמה נוספת להתנהלות אלימה של פוליטיקאים היא התפרצותה של ח"כ ציפי לבני לנאומו של השר נפתלי בנט בכנס הצופים ברמת גן, שלוותה בהרמת קול ובשפת גוף הנחזית לתוקפנית.

וזה נמשך בתקשורת. למשל, ההתנגחות ההדדית בין רינו צרור לינון מגל. במקום לספק תוכן ועומק, נראה כי השיחה ביניהם ברדיו רק גרמה מבוכה לציבור, שלא הבין מה עומד מאחורי הדברים. הטון שבו נאמרו הדברים גרם כשלעצמו לרתיעה ולתחושת מועקה. גם בפייסבוק, שבה נעשה שימוש נרחב במערכת הבחירות, פשה הנגע. שם, למשל, ירד הוויכוח בין העיתונאי קלמן ליבסקינד לח"כ מיקי רוזנטל לפסים אישיים, תוך שימוש במילים קשות ובאיומים מרומזים כלפי הכתב.

המסרים האידיאולוגיים, שבעבר היו מרכז תעמולת הבחירות, נטמעים בשיח האלים וכמעט נעלמים. אפשר לתלות זאת בכך שהמפלגות אינן מחויבות בפרסום האידיאולוגיה במצע מסודר, וכדי לשכנע את הציבור בסיסמאות צועקים אותן בקול. לתוך הקלחת האלימה הזו נדחפים גופים הנמצאים מחוץ לזירה הפוליטית. דוגמה עגומה לכך היא הסרטון המכוער של ועד מתיישבי השומרון (על האירופאים וארגוני השמאל). וקל לראות לאן האווירה האלימה הכללית מוליכה את השיח הציבורי כולו.

מה זה אומר עלינו כחברה? האם ישראל 2015, שמקדמת סובלנות, פתיחות ודמוקרטיה, אינה עומדת במבחן המציאות? האם כאשר נבחרינו עומדים בלחצי הבחירות ובוחרים בנתיב הקל והמתלהם, הם מייצגים בעצם אותנו? הציבור מבקש להתנער מהתופעה לנוכח מבוכתו הרבה ממנה, וחשוב לציין גם כי יש פוליטיקאים המסרבים לקחת חלק בסאגה העצובה הזאת. אלו באים על שכרם, והציבור רואה בהם את המתמודדים הראויים ביותר. הציבור הישראלי מבין את מה שאמר אייזק אסימוב: "האלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת".

הכותבת היא רכזת תקשורת בתנועה לאיכות השלטון