עימות 2015: אם "הוא", אז גם "הם"

בשבועות האחרונים החל יצחק בוז'י הרצוג, החצי של "אנחנו" מתוך "זה או אנחנו או הוא", לתבוע מרה"מ שיעמוד מולו ראש בראש בעימות טלוויזיוני. בשלהי השבוע שחלף החליטה התקשורת להתערב, ובשם הדמוקרטיה תבעה גם היא מנתניהו להתייצב. הכפפה, לפחות בערוץ 2, הושלכה לראשי כל המפלגות ומיד החל קמפיין תקשרתי אינטנסיבי המוכיח לכולנו כי בכל הדמוקרטיות הנאורות מקיימים עימות טלוויזיוני בין המועמדים להרכיב ממשלה.

שתי שאלות מהותיות נגרעו מהקמפיין המתוזמר והממונף לעייפה, שכיכב כמעט בכל תכנית וכמעט בכל שעה משעות השידור: האחת – על מה בדיוק נסמכת דרישתו של "המחנה הציוני" להתייצב לעימות "ראש בראש"? על סקר? והשנייה – למה יצחק הרצוג ולא הרצוג-לבני?

למי שלא זוכר - ישראל היא לא בדיוק ארה"ב. זה לא שיש לנו פה שתי מפלגות שאחת מהן בוודאות תזכה בשלטון. אצלנו, ב start up nation, מפלגות נוסקות ומתרסקות, נולדות ומתות ולפעמים, ממש כמו אפליקציה גאונית, הן עושות אקזיט מטורף ואחר כך פשוט נעלמות.

וככה, רק לפני שנתיים, בבחירות לכנסת ה-19, שתי המפלגות הגדולות היו הליכוד-ביתנו, עם 31 מנדטים, ו"יש עתיד" עם 19 מנדטים. העבודה השתרכה מאחור עם 15 מנדטים ושאלת האופציה של העומדת בראשה אז, ח"כ שלי יחימוביץ', להרכיב את הממשלה, כלל לא עמדה על הפרק.

כלומר, אין כאן שום הגמוניה שלטונית. והאמת היא ש"המחנה הציוני", המבקשת לעצמה את המעמד הבכיר של עימות ראש בראש אך ורק על סמך סקר, זה שלמדנו כי טוב להתבשם ממנו אך לא להיסמך עליו, לא יכולה להסביר מדוע היא, ולא "יש עתיד", המפלגה השניה בגודלה בכנסת הנוכחית, צריכה להיות מיוצגת בעימות "ראש בראש". לעניין זה כדאי להיזכר במועמד לראשות ממשלה בשם איציק מרדכי, שבזכות "מגמה" שהעניקה בסקרים למפלגתו מנדטים רבים, זכה לרגעי חסד של עימות טלוויזיוני מול ראש הממשלה, אך ששת המנדטים של תוצאות האמת הוכיחו שכל העימות הזה לא היה אלא "צחוק מהעבודה". ואם ב"עבודה" עסקינן, הרי שהעומד בראשה, אז עם השם "ישראל אחת", סירב להופיע לעימות - וזכה.

אחרי שהבנו שבמצב הפוליטי הנזיל שלנו אין שום "ראש בראש", אנחנו מגיעים לשאלה החשובה אפילו יותר: מה פתאום יצחק הרצוג מבקש עימות בלעדי מול נתניהו? איפה היושרה? איפה האמת בפרסום של "המחנה הציוני", שזכתה לקפיצה בסקרים כיוון שהציגה עצמה כמפלגה דו ראשית, שהתחייבה למנהיגות של שני מועמדים לראשות הממשלה שביניהם תתקיים רוטציה, ושמכריזה מעל כל שלט רענן שזה "אנחנו או הוא"? נכון שמפלגה דו ראשית זו חיה מוזרה, אבל זו החיה שהמחנה הציוני מוכר לנו. ואם מדובר בשני מועמדים לראשות ממשלה שעומדים לבחירה, זוהי זכותו של הציבור לפגוש בעימות (אם חייב להתקיים כזה) את שניהם.

אדרבא, יעמדו ויסבירו מה בדיוק ירוויח הציבור מקיומה של רוטציה במחצית הקדנציה? תתכבד ותסביר לבני מדוע בלי רוטציה "המחנה הציוני" היא מפלגה פחות ראויה לשלטון. והאם אלמלא קיבל הרצוג את תביעתה לזכות בחצי מעוגת השלטון, לא היתה רואה בו מנהיג הראוי לכהן כראש ממשלה. וחובתה של התקשורת, השואפת מטעמים של רייטינג לקיים עימות, לתבוע את התייצבותם של שני המועמדים לראשות ממשלה מטעם אותה מפלגה, שיצטופפו על אותו דוכן בעימות שהם כה חושקים בו.

כי אם עימות, אז בין כל מי שיש להם סיכוי להגיע לאחד משני המקומות הראשונים, אבל בוודאי שבין כל המבקשים לכהן בתפקיד כתוצאה מהבחירות הללו. אחרי הכל, זה או "הם" או "הוא".