אפשר לומר בפשטות: "שגיתי, מתנצל"

מוקף במומחים שכללו את הפרקליטים דוד שמרון ויעקב בורובסקי ושולי שובל ויועצו ניר חפץ מעד אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו.

נסער מהדו"ח שפירסם מבקר המדינה יוסף שפירא על ההוצאות המופרזות בבית ראש הממשלה, הוא הטיל חלק ניכר מהאחריות להן על מי שהיה מנהל הבית מני נפתלי, ששטנה ודם רע מאפיינים את יחסיהם.

מישהו נתן לו עצת אחיתופל. זה משגה מקצועי קלאסי. היה ברור כי פרקליטתו של נפתלי, נעמי לנדאו, תכנס את העיתונאים להדוף את טיעוני נתניהו. זה קרב שלעולם אינו יכול להסתיים בניצחונו של האיש שבראש הפירמידה, גם אם כל טיעון שהשמיע היה נכון.

ממש כפי שהתדריך לשרי הליכוד לשאול בכלי התקשורת מה על ההוצאות המופרזות של הנשיא שמעון פרס לא צלח. לא מפני שאין דברים בגו. דווקא יש.

בעלי זיכרון לא שכחו כי הנשיא פרס נאבק בזמנו לסכל ביקורת מאת המבקר הקודם מיכה לינדנשטראוס במשכן הנשיא. גם את הצורה שבה גייס כספים לפריימריז. אז מה? פרס כבר בחוץ, וגם אם נהג שלא כשורה - במה זה מועיל לנתניהו?

אתמול כינס נתניהו בביתו את חברי סיעת הליכוד, והרושם היה כי הפריז בחשיבות הדו"ח. הרי ביסודו של דבר מבקר המדינה לא ייחס לו מעשים פליליים.

אפילו פרשת העסקת החשמלאי אבי פחימה, שנאסרה עליו והוא התעלם, לא הוגדרה על ידי המבקר שפירא כפלילית לכאורה. לא היה במעשיו מהזן אשר הוביל את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והשר לשעבר אברהם הירשזון ובקרוב גם בנימין בן אליעזר אל ספסל הנאשמים.

אלא מה? התיאור העולה מדו"ח המבקר מעיק מאוד. יש בהתנהלות ראש הממשלה ורעייתו שרה יותר מדי "טריקים" ו"לא ידעתי" ו"פרס גם לא היה בסדר" ו"מני נפתלי ביזבז", במקום לומר רק משפט אחד, ישיר, מפי נתניהו ולא פרקליטיו: "שגיתי, אני מתנצל".

גם ברור כי העניינים שצריכים להעסיק את המדינה אינם אלה, אלא סוגיות גורליות לביטחון המדינה ולמדיניותה ולמצבה בזירה הבינלאומית.

אבל גם ראש הממשלה חייב לדעת כי אפילו האיום ששמו איראן לא מעניק פטור מהאחריות לבזבוז כספי הציבור.