לעודד עלייה, בכל מצב

יהדות דנמרק על רבניה הגיבה במשיכת כתף ובהסתייגות למשמע דברי בנימין נתניהו כי הרצח בבית הכנסת בקופנהגן הוא עוד סיבה לקבוע כי ביתם של היהודים בארץ ישראל, ולא בגולה. זכותו וחובתו של ראש הממשלה לחזור על אמת ציונית זו מייד לאחר כל אירוע טרור איסלאמי, ולמעשה גם בסתם יום של חול. אירופה עוצמת עיניים לנוכח הטרור האיסלאמי. מייד לאחר שהם מגנים טרור ערבי ביבשת, נחפזים מנהיגי אירופה לומר כי לא מדובר באיסלאם. אז במי? השלב הבא יהיה קשה יותר. מפני שכאשר תחדור לתודעת האירופאים (באיחור) ההכרה כי מדובר בטרור כולל של קיצוני האיסלאם - צפוי עוד שלב של הטעיה עצמית: כאילו אם רק יפקירו את היהודים, תחזור השלווה ליבשת התשושה.

יהודי אירופה הם חלק מן ההטעיה העצמית של העמים שבתוכם הם מתגוררים. גם הם רוצים להאמין כי מדובר בסיוט חולף, בחלום בלהות קצרצר. הרי אפילו בשנות ה־30 סירבו היהודים להתבונן נכוחה במציאות שהתגבשה עם עליית הנאציזם. הוויכוח הזה עתיק יומין. הוא מלווה את עם ישראל לכל אורך ההיסטוריה. בעיקר - ולא לראשונה - כשבעולם העתיק התקיימה התמודדות נרגזת בין שני מרכזים, בארץ ישראל ובבבל. אך גם לנוכח הציונות - כשבשנים הראשונות להקמת המדינה הצליחו יהודי אמריקה ללחוץ על ישראל הנזקקת לסיוע לחדול מלעודד עלייה לארץ. לרוע המזל, אין ישראל מקדישה מאמץ ואמצעי שכנוע מספיקים לעודד את העלייה לארץ, והיא צריכה לתקן את אילמותה, ובעיקר בימים שבהם הטרור מכה ביהודים. מאמץ זה מתנהל בתנאי נחיתות. יהודי אירופה נהנים לכאורה משכפ"ץ המגונן על ביטחונם האישי באמצעות חקיקה נאורה ומשטרה אימתנית. זה מקסם שווא, שומרים ומשטרה אינם יכולים לאבטח ללא הרף את חירותה של הקהילייה היהודית בכל ארץ.

קיבוץ גלויות הוא ערך עליון בתפיסה היהודית ההיסטורית ובראייה הציונית. לא צריך לבוא בטענות אל נתניהו שברגע הכאב בקופנהגן מבקש מהקהילייה המקומית לעשות חשבון נפש אמיתי. להפך, עליו להגביר את טענותיו גם לימים שבהם לא שורקים בחוצות אירופה כדורי העופרת.