הלגיטימיזציה של האנטישמיות

"לקרוא להשמדת היהודים - ביקורת לגיטימית על ישראל". המשפט הנורא הזה לא הושמע על ידי מנהיגי איראן או על ידי בעלי בריתם מחיזבאללה, אפילו לא מפי דוברי חמאס; שאז באמת זו לא היתה חדשה מרעישה. הוא הושמע על ידי לא אחר מאשר התובע הכללי של העיר לינץ שבאוסטריה; נציג רשמי של מערכת המשפט, במדינה מערבית מתקדמת.

כן, כן. מהמדינה שהביאה לכם את אדולף היטלר - שפל חדש של אי צדק וחוסר רגישות. עד כדי כך מדינת ישראל היא הנוראה שבאומות, חושבים שם, שהקריאה להשמדתה נחשבת לביקורת לגיטימית. בלהט הימים האלה חלף הסיפור הזה קצת מתחת לרדאר התקשורתי (למעט ה"ג'רוזלם פוסט", למיטב ידיעתי). הרקע להתבטאות היה פוסט שהעלה ספר מקומי ממוצא טורקי לפייסבוק, שבו צילום של היטלר וציטוט (לא נכון) מפיו - "יכולתי להשמיד את כל היהודים, אך השארתי כמה מהם בחיים כדי שתבינו למה עשיתי זאת" - מלווה בקריאה לאללה להשמיד את המדינה היהודית מעל פני האדמה.

גולש שראה את הפוסט הודיע למשטרה, שפתחה בחקירה אם עבר הספר על החוק האוסר גלוריפיקציה של הנאצים. משהונח התיק על שולחן הפרקליטות בלינץ, הכריע התובע שמדובר בסך הכל ב"הבעת אי נחת מפעילותה של ישראל בצוק איתן" ובביקורת לגיטימית עליה - והחליט לסגור את התיק.

השאלה המתבקשת היא אם הקריאה להשמדת יהודים, פוגענית ומרגיזה ככל שתהיה, אינה נופלת במסגרת ההגדרות של חופש הביטוי. אלא שאתמול נתבשרנו ששוב, הפעם בקופנהגן, נפתחה אש לעבר בית כנסת, שממנה נהרג המאבטח דן אוזן; ולפני חודש וחצי נהרגו 4 יהודים בסופרמרקט כשר בפאריס (אגב, יש הקבלה, ייתכן שלא מקרית, בין שני מעשי הטרור: בפאריס הותקפה, כידוע, מערכת "שארלי הבדו" בשל קריקטורות אנטי־מוסלמיות, ויום למחרת - הותקף סופר יהודי; ובקופנהגן הותקף קריקטוריסט שבדי שצייר קריקטורות אנטי־מוסלמיות - ולקינוח, כעבור כמה שעות, פיגוע בבית כנסת), והיה הפיגוע בבריסל, שבו נהרגו 4 ישראלים, והיה הפיגוע בטולוז...

מתברר שמילים בכוחן להרוג. תמיד יימצאו האדם או הקבוצה או העם, שיתרגמו את מילות הרעל הללו למעשים. אולי הם פחות משכילים, אולי הם פחות ביקורתיים, אולי הם אינם מבינים את הדקויות שבין ביקורת לגיטימית להסתה - אבל הם תמיד יודעים להפעיל רובה, להוציא נצרה מרימון או לפוצץ מטען. לכן ההתבטאות של התובע האוסטרי חמורה אפילו יותר מהפוסט של הספר בפייסבוק. בפרפרזה על חנה ארנדט, זו לגיטימיזציה של האנטישמיות; וחופש הדיבור אינו שקול לרישיון להרוג יהודים.

היינו בסרט הזה אינספור פעמים במהלך ההיסטוריה, ובייחוד בהיסטוריה הקרובה של המאה ה־20. ולכן כאשר נשיא ארה"ב אובאמה מטייח, בין שבמחשבה תחילה ובין שבמקרה, את הפיגוע בפאריס ומגדיר אותו "ירי אקראי לעבר קבוצה של אנשים", ודובריו בבית הלבן ובמחלקת המדינה מתפתלים אלף פעמים ומעוותים את העובדות רק כדי שלא להודות שהיה כאן פיגוע אנטישמי והקרבנות נרצחו בשל היותם יהודים - מוסיף גם הוא נדבך של לגיטימציה לרוח האנטישמית הגוברת בלאו הכי, בייחוד באירופה, רוח שלהוותנו כנראה לא דעכה שם מעולם.