סיבה למסיבה

מכבי חיפה השיגה את ניצחונה הגדול העונה. היא הגיעה למשחק ממקום נמוך מאוד אחרי כל כך הרבה כישלונות ואכזבות, אבל לפחות לערב אחד הצליחה להתעלות. במצבה, לבוא ולהבקיע חמישה שערים זה לא עניין של מה בכך. חיפה הפגינה הרבה יותר רצון ונחישות מכפי שראינו עד כה, אבל לא הייתי ממהר להכריז על סוף המשבר או על דרך חדשה, כי התוצאה מרשימה הרבה יותר מהיכולת.

יחד עם זאת, המשחק הפיק כמה בשורות עבור חיפה: שערי הבכורה של שכטר ועטר, בניון שבישל פעמיים וההתייצבות המסוימת של ההגנה. אמנם צריך להתחשב באוזלת הרגל של שחקני אשדוד ובוודאי בזו של שחקני עכו במשחק הקודם, אבל העובדה שהירוקים שמרו על שער נקי בפעם השנייה ברציפות היא בשורה עבור החוליה הכי חלשה שלהם העונה. הרבה קרדיט מגיע לפאס, שנראה טוב במרכז ההגנה של בלבול.

לאחר היתרון המהיר חיפה נרגעה, האטה את הקצב, ואשדוד עשתה סימנים של חזרה למשחק. השער השלישי כבר גמר את הסיפור והאורחים התפרקו לחלוטין. עטר נכנס לעניינים רק בדקות האחרונות, שבהן הוסט מהקו השמאלי למרכז ההתקפה. בשיטת המשחק של הירוקים הוא יותר קשר מחלוץ, והוא צריך לקבל יותר חופש במשחק. המיקום שלו משמאל נובע מהרצון לשלב בהרכב את בניון, שהתפקיד היחיד שמתאים לו הוא מאחורי החלוץ. הכניסה של ראיוס הגבירה את המחץ של הירוקים. הספרדי היה נהדר עם מספר רב של מסירות, שהעמידו את חבריו במצבים קורצים. בסופו של דבר בעונה העגומה של חיפה כל ניצחון הוא סיבה למסיבה, לפחות עבור האוהדים המתוסכלים.

למזלה הרב של חיפה עמדה מולה יריבה אנמית, שלא היתה מסוגלת אפילו להפריע. אשדוד היא אכזבה גדולה, קבוצה רכה שלא מצליחה להתרומם. משחק ההגנה שלה היה קטסטרופה, מרכז ההגנה היה הפקרות אחת גדולה, יאיא פטי היה חלש מאוד (בכל המהלכים של השערים הוא היה על תקן נפקד) וגם לשוער מרציאנו יש חלק בשערים שספג.

אשדוד הציגה רכש תמוה בדמותו של פלצ'וק. אחרי שלא הצדיק את הבאתו לב"ש ומכבי פ"ת הוא קיבל משום מה מקום בהרכב של קלינגר, ואם זה הרכש עדיף לשלב עוד שחקני נוער. הפציעה של השחקן הטוב בקבוצה - דוידוב - במחצית הראשונה חיסלה את הסיכוי של אשדוד לחזור למשחק. המודל של אשדוד, המתבססת על שחקני הבית, הוא הנכון ביותר לקבוצה בסדר הגודל שלה, אבל היא לא תתרומם כל עוד תמשיך להיכשל עם שחקני הרכש.