"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מגוון דעות - לא על ידי פסילת דעה

,עודכן

לספרות תמיד היו יחסים מורכבים עם השלטון. למילה הכתובה איש לא יכול להתכחש, קל וחומר כשמדובר בשלטון, והדוגמאות לכך לא מעטות: הסופר בולגקוב, שקיבל שיחה אישית מסטלין ובעקבותיה נאלץ למכור את נשמתו כדי להצליח. הסופר ג'ורג' אורוול, שזיהה את הסירחון והשחיתות העולים מהמשטר הקומוניסטי הרצחני ששרר בבריה"מ ובמשך שנים רבות הוחרם מטעם אינטלקטואלים שהחזיקו מעצמם ליברלים וסתמו את האף כשהקומוניזם לא הסתדר עם נטיותיהם הליברליות, כביכול. וכמובן איך אפשר בלי ספרו המבריק של ריי ברדבורי "פרנהייט 451", שכולו תחזית מצמררת (שאכן הולכת ומתממשת נגד עינינו) על נטרול האזרחים ממחשבות פרטיות ושריפה מוחלטת של הספרים.

לא לחינם בחר ברדבורי בספרים ולא, נניח, בגמדי גינה. כי ספרות מתחילה במקום פרטי מאוד. בניגוד לסרט שהוא חוויה כללית וקהילתית, ספרות נקראת בפרטיות, וכשם שהיא נקראת, כך היא גם נוצרת. מעצם טיבה סופר יכול לדמיין מחוזות נפלאים ואוטופיים או מחוזות גרועים ודיסטופיים. מבחינתו של כל עריץ באשר הוא, הדמיון הוא שורש הרע, כי דמיון פירושו המצאה והמצאה פירושה חיים אחרים מאלו הקיימים.

איני נוהגת להפוך לנביאת זעם, לגלגל עיניים ולדבר על מדינת ישראל כאילו היא הדבר הכי גרוע שקרה לנו. אני גם לא סבורה שצריך לבלבל בין פוליטיקה וספרות, ולטעמי לאדם הכותב אין הבנת יתר במציאות יותר מאשר לאיש היי־טק. כי באמנות טהורה שולט יסוד הדמיון ולא יסוד דידקטי. אבל אני חושבת שהשבוע נחצה גבול מסוכן כאשר סולקו הפרופסורים הירשפלד והולצמן מוועדת פרס ישראל לספרות.

אדוני ראש הממשלה ושלוחי שלוחיו - ככה לא עושים. לא שולחים יד אל שדה הספרות. לא ככה. ואם אתה מאוים מדעותיהם של אנשי ספרות ומרגיש במיעוט, אנא תנהג כמו שמיעוט משובח נוהג: תצטיין. חשוב לך מגוון הדעות בשדה הספרותי? מצא דרך לעודד אמנים בפריפריה. הנחל תרבות קריאה לאנשי משרדך ובכלל. קבע שכל ישיבת ממשלה נפתחת בפסקה מספר מופתי וקלאסי. אך לסלק אנשי ספרות בגלל דעותיהם - קשות ככל אשר יהיו - מעיד על לחץ.

תורו אמר שממשלה טובה היא זו הממעטת למשול, אך איזה מין ממשלה מתערבת בשוק הספרים ומתערבת בוועדות ספרותיות ומחליטה מי ישפוט? ואכן, יש ועדות פרסים למיניהן שממש לא חפות משיקולים פוליטיים. אבל לא זו הדרך, ראש הממשלה, לגרום לשגשוג של מגוון דעות. למעשה, זו הדרך ההפוכה שתגרום למונוליתיות מחשבתית מסוכנת, ולא חשוב מאיזה צד של המפה. כאחת שקראה לא מעט ספרים על אודות השלטון הסובייטי אני חושבת שהמדינה שלנו רחוקה מלהיות טוטליטרית, ובכל זאת, המקרה של פיטורי הפרופסורים מעמיד משולש אזהרה אדום זוהר.

הכותבת היא סופרתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גלית דהן קרליבך

ספרה האחרון של גלית דהן קרליבך "מזל יתומה" ראה אור לאחרונה בהוצאת אחוזת בית

כדאילהכיר