מגוון דעות - לא על ידי פסילת דעה

לספרות תמיד היו יחסים מורכבים עם השלטון. למילה הכתובה איש לא יכול להתכחש, קל וחומר כשמדובר בשלטון, והדוגמאות לכך לא מעטות: הסופר בולגקוב, שקיבל שיחה אישית מסטלין ובעקבותיה נאלץ למכור את נשמתו כדי להצליח. הסופר ג'ורג' אורוול, שזיהה את הסירחון והשחיתות העולים מהמשטר הקומוניסטי הרצחני ששרר בבריה"מ ובמשך שנים רבות הוחרם מטעם אינטלקטואלים שהחזיקו מעצמם ליברלים וסתמו את האף כשהקומוניזם לא הסתדר עם נטיותיהם הליברליות, כביכול. וכמובן איך אפשר בלי ספרו המבריק של ריי ברדבורי "פרנהייט 451", שכולו תחזית מצמררת (שאכן הולכת ומתממשת נגד עינינו) על נטרול האזרחים ממחשבות פרטיות ושריפה מוחלטת של הספרים.

לא לחינם בחר ברדבורי בספרים ולא, נניח, בגמדי גינה. כי ספרות מתחילה במקום פרטי מאוד. בניגוד לסרט שהוא חוויה כללית וקהילתית, ספרות נקראת בפרטיות, וכשם שהיא נקראת, כך היא גם נוצרת. מעצם טיבה סופר יכול לדמיין מחוזות נפלאים ואוטופיים או מחוזות גרועים ודיסטופיים. מבחינתו של כל עריץ באשר הוא, הדמיון הוא שורש הרע, כי דמיון פירושו המצאה והמצאה פירושה חיים אחרים מאלו הקיימים.

איני נוהגת להפוך לנביאת זעם, לגלגל עיניים ולדבר על מדינת ישראל כאילו היא הדבר הכי גרוע שקרה לנו. אני גם לא סבורה שצריך לבלבל בין פוליטיקה וספרות, ולטעמי לאדם הכותב אין הבנת יתר במציאות יותר מאשר לאיש היי־טק. כי באמנות טהורה שולט יסוד הדמיון ולא יסוד דידקטי. אבל אני חושבת שהשבוע נחצה גבול מסוכן כאשר סולקו הפרופסורים הירשפלד והולצמן מוועדת פרס ישראל לספרות.

אדוני ראש הממשלה ושלוחי שלוחיו - ככה לא עושים. לא שולחים יד אל שדה הספרות. לא ככה. ואם אתה מאוים מדעותיהם של אנשי ספרות ומרגיש במיעוט, אנא תנהג כמו שמיעוט משובח נוהג: תצטיין. חשוב לך מגוון הדעות בשדה הספרותי? מצא דרך לעודד אמנים בפריפריה. הנחל תרבות קריאה לאנשי משרדך ובכלל. קבע שכל ישיבת ממשלה נפתחת בפסקה מספר מופתי וקלאסי. אך לסלק אנשי ספרות בגלל דעותיהם - קשות ככל אשר יהיו - מעיד על לחץ.

תורו אמר שממשלה טובה היא זו הממעטת למשול, אך איזה מין ממשלה מתערבת בשוק הספרים ומתערבת בוועדות ספרותיות ומחליטה מי ישפוט? ואכן, יש ועדות פרסים למיניהן שממש לא חפות משיקולים פוליטיים. אבל לא זו הדרך, ראש הממשלה, לגרום לשגשוג של מגוון דעות. למעשה, זו הדרך ההפוכה שתגרום למונוליתיות מחשבתית מסוכנת, ולא חשוב מאיזה צד של המפה. כאחת שקראה לא מעט ספרים על אודות השלטון הסובייטי אני חושבת שהמדינה שלנו רחוקה מלהיות טוטליטרית, ובכל זאת, המקרה של פיטורי הפרופסורים מעמיד משולש אזהרה אדום זוהר.