ההדחה - כמו חקיקה לאחור

בקבלו מהשר שי פירון את האחריות למשרד החינוך מצא בנימין נתניהו שקודמו קבע כי הפרופסורים אריאל הירשפלד ואבנר הולצמן (וכן הסופרת גיל הראבן) ישמשו השנה כחברי הוועדה לבחירת חתן פרס ישראל לספרות. לשכתו הורתה להדיח את הירשפלד והולצמן (מדוע גם אותו? שאלתי במשרד ראש הממשלה ולא קיבלתי תשובה).

הירשפלד כתב בקיץ מאמר חריף נגד נתניהו ב"הארץ", אבל ההסבר להדחתו היה שקרא לסרב לשרת בצה"ל. איני חוקר כליות ולב, אבל גם אם נכון שהמניע הוא תמיכתו בסרבנות היה זה משגה דרמטי מאת נתניהו לפטרו. מפני שהדחתו בדיעבד עלולה ליצור מראית עין של ז'דנוביזם (רדיפה).

ההדחה עירערה את האמון בכל צוותי השופטים, וגרמה לגל של התפטרויות מוועדות שונות של פרס ישראל. גם להודעות של מועמדים כי לא ייאותו לקבל את הפרס. ההדחה דומה לחקיקה לאחור, כשמרשיעים אדם על מעשה שביצע כאשר לא היה בבחינת עבירה, ורק לאחר מכן נקבע כי מדובר בצעד פלילי. אילו היה בידי הייתי מנסה לדבר על ליבו של נתניהו לחזור בו. מה גם שאין ספק כי מבחינה מקצועית הירשפלד איש ספרות בכיר.

אם בשנה הבאה יוציא נתניהו הנחיה כי אין למנות מטעם המדינה שופטים אשר חותרים תחת פעילותה החוקית כגיוס לצה"ל או שהם מעודדים עבריינות אחרת - זה כבר משהו אחר לגמרי. זה נראה לי סביר. אך אין לשלול מתן פרס ליצירה ראויה מבחינה אמנותית רק מפני שבעליה תומך בסרבנות. היצירה עומדת למבחן בפני עצמה. משהירשפלד היה בוועדה גרמה הדחתו למפולת כללית, וחבל.

רק שמנגד קיימת תהייה: כיצד קורה שכל התקציבים לעידוד התרבות זורמים בישראל למי שבכתיבתם נוטים לצד הפלשתיני בעודם עוסקים בסכסוך הישראלי־ערבי? ניתנים גם למי שבכל מחלוקת חילונית־דתית כותבים נגד חובשי הכיפות. לא סביר שכבר עשרות שנים לא נראה על הבמה או על צג הטלוויזיה מחזה כלשהו המתאר דווקא את האור הגדול של הציונות. גם זה דורש תיקון.