חשיפת פעילותו של הפרופסור ויליאם שאבס בשירות הפלשתינים אילצה אותו להתפטר מראשות הוועדה הבוחנת פשעי מלחמה לכאורה במהלך מבצע צוק איתן. הוא הסתיר מהמועצה לזכויות האדם מטעם האו"ם - גוף אנטי־ישראלי במהותו - שכתב תמורת תשלום חוות דעת משפטית בשירות הרשות הפלשתינית ומטעמה. השגריר הגרמני יואכים רואוכר, שקיבל לפני חמישה ימים תלונה רשמית מהנציג הישראלי למוסדות האו"ם בז'נבה אביתר מנור ואישרר את תוכנה, גרם להדחת שאבס. זה רגע של קורת רוח.
מי שזוכר את מתק השפתיים של שאבס בראיון ל"קול ישראל" ביום מינויו, מבין עתה עד כמה נוכחותו במוקד החקירה היתה "משחק מכור". שום דו"ח הוגן לא היה יוצא תחת ידיו.
מעבר לכך נחוצה הפקת לקחים. מוסדות האו"ם העוינים לישראל פועלים להקים גופים רבים ככל האפשר כדי לחבר דו"חות נגדה. בעקבות הפעילות הדיפלומטית המוצלחת בעניינו של שאבס, חייבת ישראל להקים מעין ועדת איתור במילואים במסגרת משרד החוץ כדי להעמיד במבחן כל אישה וגבר המביעים נכונות להשתתף בחקירה כזאת. כמה כאלה כבר חמקו מעיניה הבוחנות של ישראל בעבר? ומכל מקום, צריך למנוע זאת בעתיד.
בעקבות הדחתו, תבע בנימין נתניהו לחדול מן הדו"ח הנרקח נגד ישראל. זו תביעה נכונה, אבל אין סיכוי שארגון עוין כמו המועצה לזכויות האדם מטעם האו"ם יוותר על ההזדמנות שנקרתה לפניו לפעול נגד ישראל. מה גם שכל דו"ח סופי כזה ימצא את דרכו לבית הדין הבינלאומי בהאג, שהרשות הפלשתינית חותרת להפעילו נגד מדינת היהודים.
לפיכך התביעה הישראלית להימנע מהכנת דו"ח היא יעד אולטימטיבי בלבד. היא לא תתקבל, אך בפועל יש סיכוי־מה לדרישה שתוקם ועדה חדשה, בלתי נגועה ובלתי מזוהמת, שתחל את דרכה משלב גביית העדויות. לא הוגן שדו"ח יחובר על יסוד עדויות שנגבו בנסיבות אסורות ומפוקפקות.
במקביל, נכון לתבוע מהמועצה לזכויות האדם לבחור את חברי הוועדה הבאה בעזרת ועדת איתור בהשתתפות נציגים ישראלים אשר יורשו לחקור בפומבי את המועמדים.
הקמת הוועדה היא שערורייה בינלאומית, אבל בהתחשב בכך שלא ניתן למנוע את פעילותה נראה כי אם הרכבה ייקבע בהבנה עם ישראל, ראוי לעודד את העדים מיישובי עוטף עזה להופיע בפניה. מבצבץ סיכוי שיש סיכוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו