אם חשבנו שמנת הדיכאון השבועית מקבוצת הכדורגל שלנו הסתיימה אתמול עם שריקת הסיום בדרבי, טעינו ובגדול.
ובכלל, על אף הצביעות הגדולה של גילי ורמוט, מי שנחשב לעמוד האש שלפני "מועדון" הכדורגל הפועל ת"א, נדמה שאפשר ואולי צריך להתעסק בעסקה השטנית הזו מכיוון אחר, כיוונו של הבעלים חיים רמון.
היום, הגיעה הפועל לשפל חדש. לא גילי כזה או ערן אחר הובילו אותה למקום שבו היא נמצאת היום, נמוך הרבה יותר מהמקום ה-11 המביך בטבלת ליגת העל. היום, חיים רמון, "המושיע הגדול", חתם הלכה למעשה על כתב כניעה והתרפסות בפני מכבי בדיוק כמו שהקבוצה, שלא באשמתה, התרפסה אתמול בפני הצהובים על המגרש.
אבל, ויש כאן אבל גדול, על אף שבמכבי מתגאים בתדמית האירופית אך לא החמיצו את ההזדמנות לדרוך על הפועל ולהביא אותה קרוב יותר לליגה הלאומית, הבעיה של הפועל היא לא מכבי או העובדה שהם מתחילים להיות יותר ויותר דומים למחלקת הכדורסל הצהובה. הבעיה של הפועל היא העומדים בראשה, מבנה ההנהלה שהביא את הקבוצה למצב שהיא לא יכולה להימכר.
כן כן חיימק'ה, ההצעה שלי אלייך להסתכל במראה לפני שאתה מאשים את כל העולם במצבה של הפועל עדיין עומדת בתוקף.
בשעות האחרונות הגיע לשיאו הליך רמוניזם קלאסי, פירוק והחרבה של כל גוף שהוא עמד בראשו או היה מבכירי המעורבים בו. במקרה של מכירת ורמוט לצד הצהוב, מבצע רמון תהליך של פירוק הלכה למעשה, מבלי לעשות זאת בדרכים המקובלות של פניה לבית משפט. הסיבות למהלך הזה, אולי כלכליות נטו, שמורות איתו.
העסקה הזו, שיצאה הערב לפועל, היא סופה של תקופה בהפועל. אני מקווה ששעון החול התהפך הערב, והגיע במקביל לסוף דרכו של רמון ושאר החברים בהנהלת הקבוצה. לאוהדים האדומים, ואני בתוכם, מגיע עתיד טוב יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
