"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חיסול מעולם אחר

,עודכן

לעיתים נדירות זוכה הציבור ל"הרמת מסך" מעל פעולות חשאיות דוגמת זו שפורסמה ב"וושינגטון פוסט" וב"ניוזוויק", בוודאי כשמדובר במבצע כל כך רגיש, כל כך אינטימי, כל כך חיוני, כמו המבצע האמריקני־ישראלי לחיסולו של עימאד מורנייה.

הפרטים כפי שמופיעים בשתי הכתבות מעוררים השתאות, לא פחות: הוויכוחים הפנימיים בממשל בוושינגטון; החיפוש אחר מטען חבלה שיהרוג רק את מורנייה אבל יבטיח כי לא ייגרם נזק אגבי; 25 הניסויים שנערכו במטען, והעברתו לסוריה דרך ירדן; הדקדוק בפרטים, לרבות במקום החניה הספציפי שנבחר למכונית שבה הוסתר המטען, כדי להבטיח הצלחה; המעקב היומיומי במשך חודשיים; ואפילו הפרט המרעיש שאפשר היה לחסל עם מורנייה גם את קאסם סוליימאני, מפקד כוח "קודס"של משמרות המהפכה והאיש שאחראי להפצת הרוע האיראני ברחבי העולם.

על הדרך עושה הפרסום סדר בפרטים טקטיים וגם בעניינים אסטרטגיים. המטען לא הוטמן במשענת הכיסא במכוניתו של מורנייה כפי שנטען עד כה, אלא בגלגל רזרבי בג'יפ שחנה במסלול; והמבצע לא היה כחול־לבן, אלא כחול, לבן וגם פסים וכוכבים, קו־פרודוקציה ישראלית־אמריקנית שבה מי שלחץ על הכפתור היה ישראלי, אבל הוסכם כי הביצוע לא יתאפשר בלי "אור ירוק" מוושינגטון.

מהפרסום אפשר ללמוד על האינטימיות ביחסים הביטחוניים בין ישראל לארה"ב. לא רק החלפת מידע, אלא מבצעים מורכבים, שבהם כל צד מפקיד את נכסיו ואת ביטחונו בידי הצד השני. זאת לא דוגמה יחידה לשיתוף פעולה כזה; על פי פרסומים זרים, מבצע "משחקים אולימפיים" - שבו שיבשה התולעת סטאקסנט את פעולת הצנטריפוגות במתקן ההעשרה האיראני בנתאנז - היה מיזם ישראלי־אמריקני, ועל פי מסמכים שפורסמו על ידי אתר ויקיליקס, ערב תקיפת הכור בסוריה, המיוחסת לישראל, ב־2007, סייעה ארה"ב לישראל לוודא כי אכן מדובר במתקן גרעיני.

הפרסום המפורט, כמו גם העובדה שהוא הופיע אתמול בשני כלי תקשורת במקביל, מעלה תהיות באשר למניעים שעמדו מאחוריו. אפשר שמדובר ברצון אמריקני מאוחר בקרדיט, ואולי בניסיון להראות כי כאשר היחסים בין המדינות טובים אפשר לבצע כל דבר (רמז לקצר הנוכחי בין ירושלים לוושינגטון). האפשרות הזאת קלושה במקצת משום שהעבודה על הכתבה החלה כבר לפני זמן רב, ובעיקר כי הפרסום מביך לא רק את ישראל אלא בעיקר את ארה"ב: אם עד כה האשים חיזבאללה את ישראל באחריות הבלעדית לחיסולו של מורנייה - ומכאן התחייב לנקום בה - האחריות החצי־פומבית שמיוחסת מעתה לאמריקנים הופכת גם אותם ליעד פוטנציאלי.

בשולי הדברים עולה עניין נוסף. הפרסומים מלמדים על התהליך הסדור שבו מאושרות פעולות חיסול בארה"ב, לרבות ליווי משפטי והנחיות מדוקדקות לגבי "עשה" ו"אל תעשה". דברים לא מתבצעים בחטף, אלא הכל פרי תכנון ומחשבה מעמיקה. לכאורה אלה פני הדברים גם בישראל, אבל נפיצותן של פעולות כאלה מחייבת תמיד לוודא שהיד לא תהיה קלה מדי על ההדק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאילהכיר