חיסול מעולם אחר

לעיתים נדירות זוכה הציבור ל"הרמת מסך" מעל פעולות חשאיות דוגמת זו שפורסמה ב"וושינגטון פוסט" וב"ניוזוויק", בוודאי כשמדובר במבצע כל כך רגיש, כל כך אינטימי, כל כך חיוני, כמו המבצע האמריקני־ישראלי לחיסולו של עימאד מורנייה.

הפרטים כפי שמופיעים בשתי הכתבות מעוררים השתאות, לא פחות: הוויכוחים הפנימיים בממשל בוושינגטון; החיפוש אחר מטען חבלה שיהרוג רק את מורנייה אבל יבטיח כי לא ייגרם נזק אגבי; 25 הניסויים שנערכו במטען, והעברתו לסוריה דרך ירדן; הדקדוק בפרטים, לרבות במקום החניה הספציפי שנבחר למכונית שבה הוסתר המטען, כדי להבטיח הצלחה; המעקב היומיומי במשך חודשיים; ואפילו הפרט המרעיש שאפשר היה לחסל עם מורנייה גם את קאסם סוליימאני, מפקד כוח "קודס"של משמרות המהפכה והאיש שאחראי להפצת הרוע האיראני ברחבי העולם.

על הדרך עושה הפרסום סדר בפרטים טקטיים וגם בעניינים אסטרטגיים. המטען לא הוטמן במשענת הכיסא במכוניתו של מורנייה כפי שנטען עד כה, אלא בגלגל רזרבי בג'יפ שחנה במסלול; והמבצע לא היה כחול־לבן, אלא כחול, לבן וגם פסים וכוכבים, קו־פרודוקציה ישראלית־אמריקנית שבה מי שלחץ על הכפתור היה ישראלי, אבל הוסכם כי הביצוע לא יתאפשר בלי "אור ירוק" מוושינגטון.

מהפרסום אפשר ללמוד על האינטימיות ביחסים הביטחוניים בין ישראל לארה"ב. לא רק החלפת מידע, אלא מבצעים מורכבים, שבהם כל צד מפקיד את נכסיו ואת ביטחונו בידי הצד השני. זאת לא דוגמה יחידה לשיתוף פעולה כזה; על פי פרסומים זרים, מבצע "משחקים אולימפיים" - שבו שיבשה התולעת סטאקסנט את פעולת הצנטריפוגות במתקן ההעשרה האיראני בנתאנז - היה מיזם ישראלי־אמריקני, ועל פי מסמכים שפורסמו על ידי אתר ויקיליקס, ערב תקיפת הכור בסוריה, המיוחסת לישראל, ב־2007, סייעה ארה"ב לישראל לוודא כי אכן מדובר במתקן גרעיני.

הפרסום המפורט, כמו גם העובדה שהוא הופיע אתמול בשני כלי תקשורת במקביל, מעלה תהיות באשר למניעים שעמדו מאחוריו. אפשר שמדובר ברצון אמריקני מאוחר בקרדיט, ואולי בניסיון להראות כי כאשר היחסים בין המדינות טובים אפשר לבצע כל דבר (רמז לקצר הנוכחי בין ירושלים לוושינגטון). האפשרות הזאת קלושה במקצת משום שהעבודה על הכתבה החלה כבר לפני זמן רב, ובעיקר כי הפרסום מביך לא רק את ישראל אלא בעיקר את ארה"ב: אם עד כה האשים חיזבאללה את ישראל באחריות הבלעדית לחיסולו של מורנייה - ומכאן התחייב לנקום בה - האחריות החצי־פומבית שמיוחסת מעתה לאמריקנים הופכת גם אותם ליעד פוטנציאלי.

בשולי הדברים עולה עניין נוסף. הפרסומים מלמדים על התהליך הסדור שבו מאושרות פעולות חיסול בארה"ב, לרבות ליווי משפטי והנחיות מדוקדקות לגבי "עשה" ו"אל תעשה". דברים לא מתבצעים בחטף, אלא הכל פרי תכנון ומחשבה מעמיקה. לכאורה אלה פני הדברים גם בישראל, אבל נפיצותן של פעולות כאלה מחייבת תמיד לוודא שהיד לא תהיה קלה מדי על ההדק.