על ישראל להבהיר: איראן תפעל? לא נבליג

איראן ניתקה עצמה מתגובת חיזבאללה לתקיפה המיוחסת לצה"ל נגד פיקוד הטרור שהלך והוקם ברמת הגולן. היא הבהירה כי אמנם חסן נסראללה הסתפק בתקיפת כלי הרכב הישראליים בהר דב, אבל בכוונת משטר האייתוללות לגבות מחיר כבד יותר. נקמה בוערת.

האיראנים אמינים ומתכוונים לפיגוע ראווה אשר חייב לדרוך את ההגנה מפניו לא רק בישראל אלא במערך היהודי הכלל־עולמי. לא נשכח הלקח ההיסטורי ממעשיהם בארגנטינה שעליהם לא שילמו מחיר גבוה אלא להפך, סיכמו עם השלטונות בבואנוס איירס להרפות את הנחישות למצוא את האשמים.

לישראל אין אלא להבהיר בצינורות דיפלומטיים חשאיים כי לא תעבור לסדר היום על מגה־פיגוע גם אם יעלה בידי האיראנים לבצעו בלי להותיר טביעת אצבעות. העולם יידע וישראל תבין, והמרחק בין ירושלים לטהרן אינו בלתי עביר. ראוי לעשות זאת במגע בלתי נצפה כדי לא לפתח התמודדות על יוקרה בין הצדדים, שעלולה להידרדר לעימות בלי כוונה.

גם תגובתו של נסראללה אינה קלה. מצד אחד יש סיבה לגלות שביעות רצון נוכח העובדה ששלוש פעמים העיר בנאומו כי פניו להחזרת השקט על כנו בגבול עם ישראל. אך ניכר כי חיזבאללה מבקש לשנות את המציאות באזור. ישראל אינה מניחה להעביר סוגי נשק מיוחדים מסוריה ללבנון. בעבר נאמר כי תקפה שיירות כאלה, והדבר עבר ללא תגובה. אם נסראללה יורה לכוחותיו להגיב באש מלבנון לעבר הגליל בכל פעולת מגן מסכלת כזאת מצד ישראל - אין ברירה אלא להזהירו כי ההחרפה לא תהיה חד־צדדית. ישראל יכולה לחזור למצב ששרר בחזית הצפון מאז מלחמת לבנון השנייה, אף שגם הוא מנוגד להחלטת מועצת הביטחון. אבל אסור שתניח לנסראללה לשנות את כללי המשחק ולהכניס את האזור לסבב של פעולות אלימות דו־צדדיות.

כל מה שעשתה עד כה ישראל היה לממש את החלטת האו"ם שהופרה כמעט מן הרגע הראשון ב־2006 על ידי סוריה וחיזבאללה. העובדה שצה"ל נאלץ לפעול נגד בסיס טרור חדש ברמת הגולן אינה הזדמנות נאותה לשנות את כללי המשחק לרוחו של נסראללה. זה מצריך הסבר בהקדם.