את סוף השבוע האחרון עשתה צמרת אגף המודיעין בירושלים. ערב המועד הסימבולי של יום הכיפורים התכנסה בבית מלון כל הקצונה הבכירה בזרוע מדרגת אלוף-משנה ומעלה, על בני זוגה, ליומיים של גיבוש. הפיגוע בהר חריף הסיט, מטבע הדברים, את תשומת הלב של אנשי המודיעין לגבול הדרום. קציני המחקר הקדישו שעות ארוכות ביום שישי לניסיונות להבין מאיפה הגיעו המחבלים, מה היתה מטרתם ומי שלח אותם. נכון לאמש, רוב התשובות לשאלות האלה נותרו עלומות; מעבר לשלוש גופות ולשלל אמצעי לחימה, חקירת הפיגוע מחזיקה עדיין הרבה יותר סימני שאלה מסימני קריאה. התחקיר המבצעי שערך אלוף הפיקוד רוסו העלה כי האירוע כולו נמשך 15 דקות, מרגע שנפתחה אש לעבר חיילי התותחנים ועד שאחרון המחבלים חוסל. הציון לתפקודם של לוחמי התותחנים והקרקל בהחלט חיובי (ובכך גם מסתיים הוויכוח אם נשים יכולות להיות לוחמות טובות; התשובה חיובית), אם כי התחקיר מעלה כמה ליקויים טקטיים בפעילותם, רובם בשל נקודות תורפה ידועות: הגדר שבנייתה טרם הושלמה באזור וכפועל יוצא מכך המספר הגבוה של פועלים וכוחות אבטחה שעוסקים בבנייתה, ומהגרי עבודה שמתנקזים לאזור בניסיון להסתנן לישראל. בהקשר הזה נערך פיקוד הדרום למצוא פתרונות לסוגיות הומניטריות שמסבכות את השיגרה המבצעית; גם השלמת הגדר בחודשים הקרובים לא תמנע מאלפי פליטים להתגודד ליד הגדר, וצה"ל ימצא את עצמו בסד שבין הרצון האנושי לסייע לבין הסכנה הברורה והמיידית לכוחות. אבל גם פתרונות טקטיים שיינתנו לא יפתרו את הבעיה הגדולה, האסטרטגית. המצרים בהחלט עשו הרבה יותר בשבועות האחרונים בסיני, אבל זה עדיין גרגיר במדבר של טרור. נשיא מצרים כבר מדבר מפורשות על הצורך לשנות את הנספח הביטחוני בהסכם השלום כדי לאפשר "להחזיר משילות" לסיני, וישראל תידרש להחלטות קשות: אם, כמה ועד כמה לאפשר כניסת כוחות ואמצעי לחימה לחצי האי. במקביל, תידרש השאלה ההפוכה אצלנו: אם, כמה ועד כמה לאפשר פעילות צבאית חוצה-גדר לתוך סיני; כרגע זה לא על הפרק, אבל בהתחשב באיומים, בהתרעות ובפוטנציאל הנפיץ, זה בהחלט עשוי להשתנות (לפחות ברמה הדקלרטיבית, בניסיון לדרבן את המצרים לפעול), ולא - נראה עוד פיגועים מהסוג של שלשום, יחד עם העצמת הירי תלול המסלול לעבר אילת ויישובי הנגב. במקביל, תידרש ישראל להאיץ את פרויקט ה"הארה" המודיעינית של סיני. 30 שנות שלום נתנו לנו שקט בדרום, אבל גם ניוון מודיעיני. נפילת שלטון מובארק הביאה לשינוי כיוון, אבל קציני אמ"ן שהתכנסו בירושלים יודעים שהדרך עוד ארוכה. על רקע אירועי השנתיים האחרונות סביר שאיש מהם לא יהיה מוכן להתנבא איך ואיפה תתפוס אותם זירת הדרום שנה מהיום, ולא רק היא.
