א־סיסי קורא את האיסלאם לסדר

בקלחת הבחירות רק מעטים שמו לב לנאום בעל חשיבות עליונה שנשא לאחרונה נשיאמצרים, עבד א־סיסי, באקדמיה המוסלמית אל־אזהר. מדובר בנאום בקנה מידה היסטורי, אשר במסגרתו, מעל בימת המוסד הלימודי החשוב ביותר בעולם הסוני, דרש הנשיא המצרי לדון במצב הדת המוסלמית. ברהיטות ובשלוות נפש, מול חכמי הדת הבכירים, העז א־סיסי לטעון כי הבעיה של העולם המוסלמי - טמונה באיסלאם עצמו.

"הבעיה אף פעם לא היתה האמונה שלנו, הבעיה נמצאת באידיאולוגיה. בלתי מתקבל על הדעת שהאידיאולוגיה שאנחנו קידשנו תהיה מקור לדאגה, לסכנה, להרג ולחורבן בקרב כל האומות האחרות. בלתי מתקבל על הדעת ש־1.6 מיליארד צריכים להרוג את שאר אוכלוסיית העולם, המונה כ־7 מיליארד, כדי לחיות", אמר הנשיא.

מה שלא מתקבל על דעתו של א־סיסי, הוא דווקא דעה רווחת בקרב המוסלמים. עבורם מלחמת הג'יהאד היא ציווי עליון. לכן דאעש מייצג נאמנה את החזון המוסלמי, שבמרכזו חידוש הח'ליפות והחלת השריעה. א־סיסי קרא למעשה לרפורמה: "הרשו לי לומר זאת שוב: אנחנו חייבים ליצור מהפכה בדת שלנו". רפורמה היא אתגר גדול לכל תרבות. לאיסלאם היא קשה שבעתיים - הליכה מדוקדקת בדרכי האבות ("סלפיות") מגובה במקורותיו ומקשה את ההתחדשות עבור מי שרוצה להישאר נאמן למסורת.

קריאה זו לא נעשתה כדי לרצות מאן דהו. נשא אותה מנהיג אחת המדינות החשובות בעולם הערבי, בערבית צחה. מנהיגי ישראל צריכים לפתוח יומנים ולסמן את נאום א־סיסי כנקודת ציון, שעשויה להתברר כפתח תקווה אמיתי עבור המוסלמים ועבור העולם כולו: תביעה לתיקון עולם דרך תיקון הדת. "כבוד האימאם", פנה א־סיסי לאימאם הגדול של אל־אזהר, "אתה נושא באחריות כלפי האיסלאם. העולם כולו מחכה לדברך מכיוון שהאומה האיסלאמית נקרעת לגזרים, נחרבת ומביאה עצמה לגיהינום".

קובעי המדיניות אצלנו נוטים להמעיט בערכה של הדת ומתקשים לעיתים לזהות תנועות דתיות, גם כאלה בקנה מידה היסטורי. התעלמות זו אינה פוגמת בעובדה כי ישראל היא ההצעה הכי חמה לאיכות חיים דתית משובחת, שבה המסורת והאמונה מסוגלות לסייע לקידמה. שתי תורות יש לעם היהודי, זו שבכתב וזו שבעל פה. הקבועה והמתחדשת. החדשנות אינה כורח למאמינים, אלא היא עצמה ערך דתי. ישראל של המאה ה־21 היא חברה מסורתית ומעצמה מדעית וטכנולוגית.

המערב קידש את המודרנה, בד בבד עם עזיבת הדת. המוסלמי, המביט בתוצר של תהליכי החילון הללו, רואה שילוב של טכנולוגיה גבוהה והדוניזם נמוך ובז לו. הדיכוטומיה בין נאורות חסרת אל לדתיות חשוכה מיצתה את עצמה, ובמאה ה־21 אפשר לחפש סינתזה חדשה. ישראל היא קריאת כיוון רלוונטית - אמונה מושרשת כעוגן מוסרי ותרבותי לחברה מודרנית. לכן דווקא לנו אסור לפספס את ההזדמנות הייחודית שהניח א־סיסי על סדר היום. הנאום שלו צריך להיכנס לרשימת הנאומים הגדולים והאמיצים של מנהיגים פוליטיים ויכול לתרום לסטנדרט גבוה יותר בנאומי הבחירות הפופוליסטיים, שבהם אנו מוקפים בימים אלה.