רק התחלנו: תנו צ'אנס לנבחרת | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רק התחלנו: תנו צ'אנס לנבחרת

, עודכן
0

לפני כחודש הפסיד אריק זאבי את הקרב הראשון שלו באולימפיאדה. ההפסד היה מהיר וכואב. בתוך 43 שניות נמוגו כל התקוות למדליה אולימפית, וכך גם הסתיימה הקריירה המפוארת של הג'ודוקא הבכיר. יום למחרת, במרבית העיתונים היה אפשר למצוא סיקור אוהד ותומך בזאבי, למרות ההפסד, בליווי מילות תודה על קריירה מפוארת. אופי הסיקור נטע בי תקווה ותחושה של שינוי. שינוי באופי של תקשורת הספורט בישראל. סיקור חדש, שמעריך ומוקיר את המאמץ, את ההשקעה ואת ההישגים מהעבר, ואינו ממהר לתקוף, לקטול ולחפש אשמים. מותר וצריך לתת ביקורת, אבל מותר ועדיף לעצור רגע ולחשוב כיצד להפוך אותה ללגיטימית.

ביום שישי האחרון האשליה שלי על ביקורת בונה ועל סיקור הוגן בתקשורת הספורט התנפצה בדברי הפתיחה של התוכנית "יציע העיתונות", דקות לאחר התיקו של נבחרת ישראל מול אזרבייג'ן. נאמר שם שחלום המונדיאל נגנז, ונרמז כי זהו הקמפיין הכושל ביותר בשנים האחרונות. בהמשך הצטרפו הפרשנים למקהלה עם הפזמון "בושה וחרפה", ניתוח הטעויות של המאמן ודיווח מהשטח על הלך הרוח של השחקנים בבית המלון לפני המשחק ועל השגיאות שנעשו בכל ימי ההכנה, בלילה שלפני וכמובן במהלך המשחק. השורה התחתונה היתה - הפסד מול רוסיה השבוע, ואת מונדיאל 2014 נראה רק בטלוויזיה.

אין לי מושג מה תרם המשדר הזה לצופים ומה היו שיעורי הצפייה שלו. אני רק יכול לשאול את השאלות אשר סיקרנו אותי מהרגע שחברי הפאנל הופיעו על המרקע והתעצמו עוד יותר מקריאת עיתוני יום ראשון: הלו - אתם השתגעתם-! רק משחק ראשון, בחוץ, וגם לא הפסדנו בו. עברו רק חמש דקות משריקת הסיום וכבר זרקתם את כל הנבחרת לים. אין זה משנה שהיריבה היתה החלשה בבית, ושמפה צריך רק להתקדם, להפיק לקחים ולהשתפר. מדוע צריך לזרוק את הכל ולוותר? מדוע לפוצץ את הכדור שהרגע קיבלנו רק משום שחסר בו קצת אוויר? וגם אם כן, למה לא לחכות קצת, לבדוק, לנתח, לקבל תגובות, למה צריך לוותר ולהוציא לכולנו את הרוח מהמפרשים כאשר רק עכשיו הסירה עזבה את החוף? מדוע פרשנים רבים מדי רק מחפשים להציף את הדברים הרעים? למה יושבי יציע העיתונות, ולא מעט עיתונאי ספורט, מתנהגים כמו סתם אוהדים שיושבים ביציע-

בעיניי, מי שעושה זאת הוא הלוזר האמיתי, בין שזה בשיחת סלון, בפייסבוק או בשידור חי ביום שישי בערב. כולי תקווה שהשחקנים והצוות המקצועי של הנבחרת ירימו את הראש ולא יצפו ב"יציע העיתונות" של יום שישי האחרון או במדורי הספורט של יום ראשון, כי טוב לא ייצא מזה, לפחות לא לישראל. היחידים שירוויחו הם יושבי הפאנל, בכך שהרייטינג יקבל עוד אחוז או שניים וההתייחסות אליהם עוד קצת תעלה, אבל ככה זה - גם ללוזרים מגיע שיתייחסו אליהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר