מיי ניים איז לוקה

1. נבחרת ישראל חזרה לפני המשחק מול מונטנגרו לעמדה שהיא הכי שונאת בעשור האחרון. לעמדת הפייבוריט. רק מי שהיה עסוק בייפויי כוח ב-15 באוגוסט יכל לומר לפני המשחק שזה יהיה ניצחון קל לישראל. בסיטואציה הזאת עולות וצפות כל הבעיות שלנו. ראינו אתמול הגנה נסוגה שאיפשרה חדירות, ואז הגבוהים שלנו באו לעזור ונשארנו ללא ריבאונד הגנה (17 כאלה היו למונטנגרו) במקום לבצע שמירות כפולות ולהוציא את מונטנגרו מקצב המשחק שהם הכתיבו. בהתקפה חזרנו לעצמנו. חוסר סבלנות שהוביל לזריקה לסל אחרי שתי מסירות. אל תפילו את התיק על העומס הפיזי או על בעיית כושר גופני, כפי שציין זאת בסיום עומרי כספי. גם מול סרביה השתמשנו בשבעה שחקנים ואיבקוביץ' החמיא לנו שאנחנו רצים ללא הפסקה.

2. לוקה פאביצ'ביץ', מאמן מונטנגרו, לימד אותנו שיעור מאלף בחודש האחרון: ככה לקחתי אוסף שחקנים מוגבל ביכולת אישית וללא העוגן המרכזי (פקוביץ') והפכתי אותם לקבוצת כדורסל. תענוג היה לראות את מונטנגרו מסובבת התקפה של 20 שניות תוך כדי שש-שבע מסירות. חדירות, הוצאה, ורק רוצ'סטי מקבל רשות לאלתר ולחרוג מהסיסטם. אבל מדובר לא רק בקבוצה מאומנת, אלא ווינרית. זאת שחוזרת בפעם הרביעית מפיגור ברבע האחרון לניצחון. ישבתי ארבעה מטרים מהסל הישראלי. היה מדהים לראות איך שלושה מונטנגרים מבצעים איפון על גל מקל 25 שניות לסיום, ולוקחים ממנו בכוח את הריבאונד המכריע של המשחק ביתרון 75:77.

3. פגשנו אתמול את הנבחרת הכי מאומנת שראיתי בשנים האחרונות. זה החל בסקאוטינג. להבדיל מאיבקוביץ', שיש כאלה שהפכו אותו השבוע לפט ריילי אבל כלל לא הגיע מוכן, פאביצ'ביץ' ניטרל ביעילות את אוחיון. הוא הורה לגבוהים שלו לצאת בתוקפנות לחסימה שמקבל אוחיון ולא לאפשר לו לחדור. אוחיון נאלץ למסור לרוחב, ושם פאביצ'ביץ' קיבל את הלפרין, שעדיין לא בכושר ומחפש רק לרצות את האחרים, וישראל נתקעה. בנוסף, סקוליץ' והחברים דחפו יפה את אליהו מחוץ לצבע. פאביצ'ביץ' גם יודע לבצע התאמות תוך כדי משחק. אחרי שטיוס חגג ברבע השני, הוא הביא רוטציה של שני שחקנים, ובכושר שבו פניני נמצא, טיוס לא קלע נקודה ברבע השעה האחרונה.

4. ועדיין, לא אבדה תקוותנו. המשחק החשוב יותר הוא מחרתיים בטאלין. שוב הנבחרת חוזרת לסיטואציית הגב לקיר. הבעיה היא שאם נפסיד בטאלין, הקיר ייפול ואין הזדמנות אחרונה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו