שימור העבר: יש מה לקנא ברוסים

אף פעם לא האמנתי שאקנא ברוסים. כמי שגדל בארץ בתקופה שבה שלט ברוסיה הקומוניזם, עם מסך הברזל שאסר יציאת יהודים ועם מנהיגים אכזריים דוגמת יוסף סטלין ולאחר מכן ניקיטה חרושצ'וב, שמנעו מהאזרחים הסובייטים להפגין ולומר כל מה שהם חושבים על ראשי הקרמלין - לא רק שלא קינאתי ברוסים, אלא ריחמתי עליהם. אבל לאחר ששבתי מביקור של תשעה ימים במוסקבה ובסנט פטרבורג, אני מודה שראיתי שם כמה דברים שעוררו את קנאתי.

כמי שביקר במוסקבה ב-1990 במסגרת עבודתי העיתונאית, נדהמתי מהשינויים העצומים שחלו בעיר הענקית הזאת. היא זכורה לי כעיר אפורה ומדכאת עם בנייני שיכונים למכביר ואנשים אומללים שבמרכולים שלהם אין כלום. כיום זו עיר מודרנית יפהפייה, המשתווה לניו יורק, לפאריס, ללונדון ולברלין.

אבל יותר מכך התפעלתי מההתייחסות שלהם למורשת ולהיסטוריה. בביקור בארמון יוסופוב בסנט פטרבורג נדהמתי לראות כיצד שימרו מאות בשנים ארמון ששימש בית המגורים של משפחת האצולה הרוסית. התפעלתי גם מהכבוד הרב שניתן לגיבורי העיר ולחלליה במלחמת העולם השנייה, שבמשך 900 ימים היו נצורים על ידי הגרמנים. הרוסים הקימו לזכרם אנדרטה מרשימה על פני שלושה מפלסים.

גם לא היה אפשר שלא להתפעל מטיפוחם של הגנים הציבוריים. בעיקר הרשימו אותי הגנים סביב ארמון הקיץ של פטר הגדול בסנט פטרבורג, המזכירים במידה רבה את גני ורסאי בצרפת, עם מזרקות, פסלים יפים עשויי ברונזה ופינות חמד ושעשוע לילדים. הכל נקי, מטופח ומסודר. אצלנו, למרבה הצער, לא מקפידים מספיק על שמירת הניקיון במקומות ציבוריים וכל פיסת דשא הופכת למקום להצבת מנגל כדי לעשות "על האש", שלא לדבר על מצבם של חופי הים.

כמעט נעשיתי ירוק מקנאה כשהסתובבתי במשך כמה שעות במוזיאון הרמיטאז'. הספקתי לראות רק קומץ מ-3 מיליון דברי האמנות מכל הזמנים והציורים הנפלאים של גדולי הציירים. סמבטיון של אנשים זרם בלי הרף אל תוך המוזיאון, אבל לא היתה בו צפיפות ובוודאי לא נשמעו בו צעקות.

התרשמתי מאוד גם מתחנות הרכבת בתוך מוסקבה, שנחצבו עמוק באדמה והמעוטרות בטוב טעם בציורים ענקיים עשויים פסיפס ובמאות פסלי ברונזה של דמויות שונות. גם הנסיעה במטרו היא חוויה נעימה. הכל דופק כמו שעון. הקרונות נקיים ומצוחצחים ויש בהם הסבר מפורט כיצד להתמצא בקווי הנסיעה.

תחזוקת אתרים היסטוריים היא עוד נושא שבו יש לנו לאן לשאוף. בית הקברות היוקרתי בנובודוויצ'יה, העטור צמחייה ופרחי נוי, שקבורות בו דמויות מוכרות דוגמת מנהיג בריה"מ ניקיטה חרושצ'וב, נשיא רוסיה בוריס ילצין, שר החוץ אנדריי גרומיקו וכן מחזאים ומלחינים ידועי שם, יכול לשמש מודל לחיקוי בעבורנו.

חבל שאצלנו לא מתייחסים למורשת באותו אופן מכובד וראוי. דוגמאות לא חסרות, למשל הריסת גימנסיה הרצליה והקמת מגדל שלום על חורבותיה, ורק במזל נמנעה ממש ברגע האחרון הריסתו של משכן הכנסת הישן (בית פרומין) הודות לכמה חברי כנסת ערניים, שחוקקו חוק מיוחד שהבטיח את שימורו. הגיע הזמן ללמוד מהגדולים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו