מי קורא כליות ולב, ויידע מדוע ביקשה עיריית אילת להפריד בין התלמידים הישראלים לבין בניהם של המסתננים מאפריקה? אין ספק כי שלושה שופטי בג"ץ שנדרשו לנושא חשדו בפרנסי העיר כי ביסוד תוכנית ההפרדה שלהם מונחת נטיית לב גזענית, זן של אפרטהייד, מניע מקומם. יורם דנציגר וסלים ג'ובראן נתנו לכך ביטוי כמעט גלוי. אין זאת אומרת שזדון דירבן את עיריית אילת, שטרחה ובאה פעמיים בשערי בית המשפט כשהיא מלווה בשלב האחרון בנציגי משרד החינוך. שכן גם מי שאינם גזענים עשויים להגיע למסקנה כי המיזוג בלתי אפשרי, וטובת בני המסתננים כילידי הארץ היא לאפשר את קידומם בנתיבים מקבילים לבל יכבידו אלה על אלה. לכאורה יש לכך גם תימוכין, שהנה תלמידים עם צרכים מיוחדים נשלחים ללמוד במסגרות נפרדות המיוחדות רק להם. בדרך כלל הוריהם אפילו דורשים זאת. חשים כי נוכחות ילדיהם בבית ספר רגיל לא תקדם אותם להישגים, ובמקרים רבים תעמיק את תסכולם. כבר היו דברים מעולם. האשכנזים החרדים עשו כן למזרחיים, הכיפות הסרוגות ליוצאי אתיופיה, והעובדה שהשתרר שקט בחזית הבוערת והסוערת ההיא אינה מעידה כי הבעיה נפתרה בצורה ראויה. מוקדם לדעת. אך גם אם נניח שהמניע להפרדה מצד עיריית אילת (ומקומות אחרים בארץ) היה טהור ונקי מכל שמץ של גזענות נתעבת, עדיין צדקו שופטי בג"ץ שהזהירו מפני ההפרדה. יותר קשה ואולי יותר יקר לקלוט בני מיעוטים עם רקע תרבותי שונה ומצב כלכלי נחות בכיתות רגילות מאשר להציע להם מסגרת נפרדת, שתעניק חום רב ותחושת שוויון לכל לומדיה. אך למדינה נאורה אין ברירה. אסור להקים את החיץ בבית הספר או משני צידי הכביש, ובמידת הצורך אין מנוס ממימון נוסף של הלימוד לנחשלים לבל ייהפכו לנכשלים. אפשר להבין ללב פרנסי העירייה וראשי משרד החינוך, אבל לא לקבל את פתרונם. שכן מעצם היותה של ישראל יהודית ודמוקרטית היא שוללת מראש כל פתרון המבוסס על הפרדה על פי דת, גזע, מין ודרכון.
