המונח "פוליטיקה חדשה" התחיל לככב במערכת הבחירות האחרונה. אולי יהיו כאלה שיפקפקו בה, אבל אי אפשר להתכחש לסוג של התעוררות, לפרצופים חדשים, למפלגות חדשות שנוצרות ולאחרות שמתפרקות. אפילו במזנון הכנסת כבר הוציאו מהתפריט את המנות הקבועות של פואד, בגין ולימור לבנת.
דור חדש מביא עמו רוח חדשה של תפיסה וקמפיינים, בדיוק כמו מותג שמשיק את עצמו מחדש כדי להעלות את המכירות ואת ערכו. הטרנדים החדשים לוקחים בחשבון שלבוחר הטיפוסי קצת נמאס, והוא לא ישקיע מאמצים באיסוף מידע. אז מה עושים? "לועסים" עבורו את החומר, ומביאים לו אותו בכפית לפה.
ניו מדיה הפך לאולד מדיה החדש
ה"גטו" של תעמולת הבחירות בטלוויזיה נפרץ. אפשר להעלות הכל, להגיב על הכל (גם כ"טרולים"-אנשים לא אמיתיים), להדליק גפרור שיצית אש גדולה ולא פחות חשוב - לפנות לקהל הצעיר יותר, שהוא לב הקולות הצפים. בשבועות האחרונים נפתחו קבוצות וואטס אפ של המפלגות, ואל תופתעו אם תתבקשו בסמארטפון שלכם לאשר להשתמש במיקום שלכם על ידי אפליקציה של אחת המפלגות.
השימוש היום יומי בניו מדיה הוא חובה. הוא מייצר את האג'נדה ואת השיח, מה שכמעט שום שלט חוצות, שמוגבל לסיסמא קצרה, לא מסוגל לעשות.
כדאי להשתמש בהומור
כשהבוחר אדיש, וכשהמילה הכי אופנתית היא "באזז", ההומור חודר למיינסטרים של הקמפיינים הפוליטיים והופך לכלי חובה.
אל תפחד לצחוק על עצמך. זה מראה על ביטחון עצמי, על נגישות וזה גם רץ טוב ביו-טיוב.
עכשיו כבר לא צריך להיזכר בגעגועים לגששים ולספי ריבלין, שלקחו חלק פעיל בקמפיינים לפני כמה עשורים. יש לנו את ה"גנון של נתניהו", אשר מציג את ביבי כ"גננת" בגן בו הילדים הם לפיד, בנט, לבני וליברמן. יש את בנט מחופש להיפסטר מסתובב בלב תל אביב, ואפשר גם לשחק במשחק בו עוזרים לדמות של ביבי לפלס את הדרך לשורה הראשונה בצעדה בפאריס. הקמפיינים אורזים מוצר משעמם ומורכב בצורה קלילה ופשוטה ומעניקים לצופה נקודת מבט חדשה ובידור טוב.
הפוליטיקאי הוא הפרזנטור
מאז קנדי חלפו שנים עד שאובמה הופיע על פוסטרים כגיבור תרבות והיה פרזנטור במשרה מלאה. גם מאז ימי "הגידו כן לזקן" של בן גוריון עברו שנים עד "ישראל מחכה לרבין" שהיווה נקודת מפנה. כיום הושלם המעבר מקמפיין הממוקד במפלגה ופוליטיקה של אידיאולוגיה וערכים, לפוליטיקה המתמקדת במנהיג העומד בראשה כפרזנטור.
רק בעולם כזה, ארנולד שוורצנגר למשל, יכול להיבחר למושל בקליפורניה. כשאין יותר נהירה אוטומטית אחרי "סמלים" של מפלגות, הכריזמה של המנהיג-פרזנטור קריטית. עיינו ערך יאיר לפיד שעבר מתפקיד הפרזנטור של בנק לתפקיד הפרזנטור של "יש עתיד". במציאות כזו, גם פנינה רוזנבלום שכמעט כבר עברה את אחוז החסימה לפני שנים, מרשה לעצמה לפנות בפייסבוק בשאלה: "האם לרוץ שוב לכנסת?" ממש עתיד ורוד.
וכשאתה פרזנטור, אתה מחוייב גם לשחק את עצמך בסרטונים, וכמו שביבי נראה ב"גנון של נתניהו" לא תזיק סדנא זריזה בבית צבי.
מסר אחד חד
"בעולם החדש" של הפוליטיקה, הדימוי מוכר יותר מאשר המצע והאג'נדה (עם יד על הלב, קראתם פעם יותר מ-2 שורות מתוך המצע של מפלגה שהצבעתם עבורה?). את הדימוי צריך להעביר בצורה פשוטה, כי מסר מורכב פשוט לא ייקלט.
פינקלשטיין לימד את התורה עם "פרס יחלק את ירושלים" ועכשיו זה כבר כל התורה. "איפה הכסף" היה המסר החד של לפיד לעם ובנט תמצת את זה למילה אחת: "אח". כעת האתגר הוא למצוא לא רק מסר אחד, אלא מסר שיהיה מספיק חזק.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הג'ינגלים מתו
הנרי ברטר שהיה "מלך הג'ינגל" של הקמפיינים הפוליטיים של פעם אמר: "לפי חישוב שלי, כל ג'ינגל שהכנתי היה שווה לפחות שני מנדטים". זמריר הוא שמו העברי של ג'ינגל, וכנראה כמו שהוא נשמע מיושן, כך גם הוא הוזנח.
אז מה קרה? מלבד הרצון לא להיתפס מיושן וארכאי, הטרנד היום "לנקות", לא להעמיס ולהיות חד, פשוט וברור. המוזיקה מלאת הפאתוס, יכולה היום להתפרש כפאתטית.
חשוב לזכור שאפילו שהמצביע הפך ציני ומתוחכם יותר, גם הוא שוכח לרוב שלמעשה הוא בוחר ב"מוצר" ל- 4 שנים, ולא במוצר מהמדף בסופר, שאפשר מחר לזרוק או להחליף. אז לפחות את הבחירה שלכם, אני מאחל שלא תהפכו להצבעה של טרנד.
הכותב הוא מייסד ושותף בחברת הפרסום "חברון זלצמן"
צילום: אילן בשור
הכתבה הכי נקראת היום באתר: הישג ללינור מהאח הגדול
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
