הפך את הפירמידה

המהפכה שחולל אתמול נשיא מצרים, מוחמד מורסי, כשהדיח את צמרת הצבא המצרי כולה, מפתיעה, דרמטית ובעיקר בעלת משמעות ועומק לא פחות ואולי אף יותר מן המהפכה של 25 בינואר 2011, שהפילה את משטרו של חוסני מובארק. אז סולק ראש הפירמידה, אך זו נותרה על כנה. עתה סילק מורסי מדרכו את הפירמידה כולה.

במשך חודשים ארוכים מאז ההפיכה המצרית הירבו בישראל לדבר על המודל הטורקי. מודל שהתקיים בטורקיה שנים רבות, ובמסגרתו הצבא הוא שהיה בעל הבית, ובחסותו ובצילו התקיימה מערכת דמוקרטית שהיתה כפופה לו ולגנרלים העומדים בראשו.

אלא שבטורקיה הוריד ארדואן לפני כשנה את הצבא על ברכיו והוכיח, עשור לאחר שעלה לשלטון, כי באנקרה יש בעל בית חדש. למורסי נדרש פחות מחודש כדי לעשות מעשה דומה במצרים.

מצרים רבים קיבלו בברכה את הצעד המפתיע, ואפילו צעירי המהפכה ואינטלקטואלים ליברלים בירכו עליו. בעבורם זהו צעד הכרחי בדרך לדמוקרטיה ולהשלטת רצונו של הנשיא הנבחר, המייצג את רצון העם, על הצבא.

יש רק לקוות כי מצרים אלו לא יגלו שצעד זה אינו מקדם את מצרים לעבר הפיכתה למדינה אזרחית אלא למדינה איסלאמית, שבה לאחים המוסלמים שליטה ללא מיצרים ובלא גורם שיאזן כוחם.

הקלות שבה הצליח מורסי להכות בצבא מעידה שוב על מה שגילינו כבר בינואר 2011, כי מדינת המשטרה והצבא של מובארק וטנטאווי היתה חלולה ולכן קרסה במהירות מפתיעה, אז כמו היום.

וושינגטון עתידה לברך, כהרגלה, על המהלך, שהרי האמריקנים הם תמיד עם המנצחים ובפרט שאלו נתפסים כמי שמייצגים את דעת הציבור. מבחינתה של ישראל, המהפך הדרמטי במצרים אינו מעלה ואינו מוריד. שהרי יש להניח שבמוקדם או במאוחר מהפך שכזה היה מתרחש. למורסי אין לפי שעה אלטרנטיבה אלא להמשיך לדבוק בהסכם השלום עם ישראל, ואפשר שמחויבותו להסכם ונכונותו לשמור עליו מעניקה להסכם זה לגיטימציה רבה יותר מזו שהיתה לו בזמן מובארק או בזמן פיקודו של טנטאווי. אבל כמו מנהיגים מצרים בעבר, למשל סאדאת, מתגלה מורסי "כקילר" וכמי שמוכן לקבל החלטות נועזות. כדאי לעקוב בעיניים פקוחות אילו עוד החלטות נועזות שכאלו הוא יקבל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו