גל פיגועי הטרור, אשר פקד לאחרונה את הקהילה היהודית בצרפת, מזכיר לנו שמאות אלפי היהודים הללו הגיעו באמצע המאה ה־20 מאלג'יריה, מתוניסיה וממרוקו. הם השתקעו בצרפת והשתלבו בחברה ובמדינה הקולטת. הסיבה העיקרית של נטישת מדינות המוצא היתה העלייה באירועים האנטישמיים שפקדו את אותם יהודים עם עליית הלאומנות הערבית. סירובן של מדינות ערב להעניק זכויות אזרח מלאות ליהודים הללו וההתנכלויות נגדם, אשר התגברו עם הקמת מדינת ישראל ועם ניצחונה במלחמת ששת הימים, היו המניעים המרכזיים לעזיבת מדינות ערב.
צרפת הסוציאליסטית של שנות ה־70 פתחה את שעריה למאות אלפי עובדים זרים מוסלמים. הצרפתים חיפשו כוח אדם זול, ומאות אלפי הזרים ראו בצרפת גן עדן על רקע הקושי הרב להתפרנס בכבוד בארצם בשל השחיתות והעוני. המהגרים הללו השתקעו בצרפת ומצאו בה מקלט. הם נהנו מחופש ומחירות, וחלקם מצאו מקלט מדיני בהיותם נרדפים על ידי שלטונות מדינות ערב. המהגרים המוסלמים, כמו שאר המהגרים, נהנו מזכויות אזרחיות מלאות, כולל קצבאות ילדים בשיעורים גדולים. בעקבות החוקים הצרפתיים המהגרים ניצלו את חוק איחוד המשפחות והביאו אחריהם את כל קרובי משפחתם. ההבדל הניכר בין שיעורי הילודה בקרב המהגרים המוסלמים והלא־מוסלמים בצרפת הביא לעלייה במספרן של הקהילות המוסלמיות, ושיעור האבטלה בקרבן נע כיום בין 30 ל־50 אחוזים. בהיעדר השכלה נאותה והכשרה מקצועית, רבים מהמהגרים הללו לא יצאו ממעגל העוני ופנו לעולם הסמים והפשע.
הקהילה היהודית בצרפת סבלה לאורך זמן מאירועים אנטישמיים. אחד הבולטים שבהם היה חטיפתו ורציחתו של הצעיר היהודי אילן חלימי (24) ז"ל בפברואר 2006 על ידי מהגרים מוסלמים ואפריקנים. עליית מדרגה נוספת היתה הרצח בטולוז במארס 2012. רוצחיו של חלימי ושל אנשי הקהילה בטולוז הם מוסלמים מובטלים, אשר ישבו בחוסר מעש בצרפת עד שהחלו להתארגן בשנים האחרונות כקבוצות והצטרפו ללחימה נגד משטרו של אסד. צעירים מוסלמים אלה הצטרפו לארגונים הג'יהאדיסטיים דוגמת דאעש, אל־קאעידה וג'בהת א־נוסרה. הם נסעו לעיראק, לתימן ולסוריה, והכל תחת אפם של הצרפתים.
היעדר השליטה על גבולות המדינה, מאז נחתם הסכם "שנגן" במסגרת האיחוד האירופי, היעדר פיקוח על מי שנכנס לצרפת ויוצא ממנה, מערכת משפט אובססיבית כלפי זכויות אדם וחוקים המונעים לערוך סקרים ומחקרים על בסיס אתני ומוצא - תרמו להיווצרותן של כנופיות וחוליות טרור מוסלמיות, המונחות על ידי ארגונים ג'האדיסטיים מחוץ לצרפת. השפעת דאעש וארגוני הטרור המוסלמיים האחרים הביאה להקצנה של הקבוצה הזאת, וכיום ניכר כי תאי הטרור הרדומים הקיצו משנתם. כך, למשל, ארגון אל־קאעידה בתימן הוא שנטל אחריות לפיגוע במערכת העיתון "שארלי הבדו".
צרפת, שהיתה ארץ הגירה, קלטה מהגרים רבים מכל העולם - כולל הפליטים היהודים מארצות ערב. רובם ככולם השתלבו יפה ונטמעו בחברה הצרפתית. הם קיבלו עליהם את ערכיה ואת חוקיה של הרפובליקה הצרפתית, אולם הדור השלישי והרביעי של חלק מהקהילות המוסלמיות מסרב עד היום להכיר בצרפת כמדינה עצמאית ריבונית.
באשר ליהודי צרפת שנותרו המומים וכואבים, ניכר כי חלקם הגדול לא יהסס לעלות ארצה. אירוני במקצת כי אותם יהודים, שאבותיהם הגיעו לצרפת על רקע התנכלויות שחוו במדינות ערב, נאלצים לעבור אירועים דומים, עשרות שנים אחרי. למרבה הצער, רצה הגורל שהמאייר היהודי ז'ורז' וולינסקי ז"ל, אשר ברח מתוניס עם משפחתו, מצא את מותו דווקא בצרפת על ידי ערבים קיצונים המבקשים להפוך את צרפת למדינה איסלאמית. מהזווית המקומית לא נותר אלא לומר - טוב עשתה הממשלה כאשר הגבילה את כניסת המסתננים מאפריקה, למרות הביקורת הנוקבת נגד צעד זה.
הכותב הוא מזרחן וחוקר במחלקה ללימודי המזה"ת באוניברסיטת אריאל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו