לעצור, לדמוע ולחוש גאווה

רשימת הצל"שים של צה"ל בסיום מבצע צוק איתן היא אתנחתא. ביום מורתח שבו התברר כי נשיאת ארגנטינה חשודה שקנתה נפט בזול תמורת דם אזרחיה, קורבנות הטרור הערבי; וחיזבאללה הפליג באיומיו על ישראל במימדים הראויים לתואר "פשעי מלחמה" גם אם טרם בוצעו; והזירה הפנימית בארץ עוקבת בסקרנות אחרי הירידה ברמת המועמדים של ישראל ביתנו ועוקבת אחרי הסיפורים המטרידים של נוהלי ההצבעה בבחירות המקדימות בליכוד; ומביאה בחשבון כי מרצ, אשר לפני כחודשיים כיכבה כגיבורת סקרי דעת הקהל, סיימה את הפריימריז שלה עם עננה של חשש שלא תדלג מעל פני מחסום החסימה - יש גם ישראל אחרת, מעוררת גאווה.

בראש הפירמידה ניצב כצפוי סגן איתן פונד, ששוטט במנהרה עזתית חשוכה נטול מגן ועם אקדח בידו לחפש את חברו הדר גולדין, ולצה"ל יש סיבות טובות להעלותו כדגם לחיקוי. צל"ש על מסירותו ולוחמנותו ואומץ ליבו ושיקול דעתו ונאמנותו לערכים אשר ספג בתרבות ישראל.

כל דור של לוחמים מוציא מקרבו אנשים כאלה. היום יובא למנוחות מפקדי נתן (נתק'ה) ניר, שנפצע בששת הימים וחווה ייסורים ב־36 ניתוחים, ופגוע בשתי רגליו נותר נחוש לשוב ולפקד ביום הכיפורים על חטיבה 217, שסגרה בסופו של דבר על הארמיה השלישית של צבא מצרים. נתק'ה בדורו כפונד בדורו, וכך מדור־דור.

חדירת סגן איתן פונד פורסמה בהרחבה. אך עתה, למקרא שורה ארוכה של מעשי גבורה ומסירות ואחריות וערנות במהלך צוק איתן, עולה תמונה ברורה כי הקצין הצעיר מגבעתי אינו לבד. ישראלים צעירים רבים סיכנו את חייהם ואף שילמו בהם, ולא חסכו מאמץ על מנת למצות מעצמם את המירב למען ציבור גדול, אמורפי משהו.

צוק איתן התנהל כ־50 ימים. לא מפני שצה"ל לא יכול להעמיק את הפגיעה בעזה, אלא מפני שלא רצה. אבל גם מלחמה זהירה ואחראית גובה מחירים כבדים. כך מלמדת רשימת הזוכים לציון לשבח, ובהם מי שלא שבו מן המערכה. לעצור לרגע, לדמוע, לחוש גאווה, ולהמשיך הבוקר כרגיל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו