מציתים את הציניות | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מציתים את הציניות

, עודכן

צר לי מאוד על משה סילמן ז"ל, ואני מאחל החלמה מלאה לעקיבא מפעי.

בלי לפגוע במידת הסימפתיה שאני חש כלפי השניים, איני יכול שלא להשתאות נוכח הפיכתו הצינית של משה סילמן, איש עסקים שנפל, לסמל של המחאה החברתית.

ראשית, משה סילמן לא היה אב הטיפוס האופייני של המוחה, כפי שתנועת המחאה ניסתה לתאר. קרי: משה אינו שכיר צעיר, שנמצא בעיצומו של תהליך הקמת משפחה, תוך ייצוב מעמדו במקום עבודתו ותוך שירות מילואים תכוף ומתחייב. הוא אינו אב למשפחה צעירה שאינה מצליחה לגמור את החודש.

שנית, משה סילמן, שעבר דרך ייסורים בלתי אפשרית, פגש בצמתים העיקריים של דרכו גורמים השייכים לרשויות שונות, ובהן רשויות משפטיות, משרדי הביטוח הלאומי ומס הכנסה, שהיו בשביתה בדיוק ברגעים הקריטיים שבהם נזקק להן. התגובות שניתנו לו באותם רגעים קריטיים יצרו אצל משה סילמן מצב בלתי נסבל.

משה פגש בבית המשפט כאשר רצה לתבוע את הביטוח הלאומי בגין הנזק שנגרם לעסקיו. הוא חויב לשלם אגרה בסך 200 אלף שקלים שלא היו ברשותו, ותביעתו נגנזה על ידי רשם בית הדין. משה ביקש מבית המשפט פטור מחובת תשלום האגרה, אך קיבל מרשם בית המשפט תשובה שלילית. בכתב הדחייה נכתב: "מי שנוהג בדרך זו של הברחת רכוש, אינו יכול להישמע לאחר מכן בטענה שלא נותרו בידיו אמצעים כלכליים לממן אגרת התביעה". תשובה זו ניתנה מאחר שאמו של סילמן, שהיתה ערבה לחובותיו, העבירה "ברגע קריטי" מסוים, את הבעלות על דירתה לבנותיה.

במהלך דרכו הקשה פגש סילמן גם במס הכנסה, שפקידיו שבתו ביום הפנייה; פקידי הביטוח הלאומי שבתו גם כן באותם ימים. גם השביתות האלה גרמו נזק רב, אך דבר אחד ברור: לא הממשלה יזמה אותן.

כל הקביעות שגרמו בסופו של דבר לנפילתו של משה סילמן היו פועל יוצא של שיקולים משפטיים נכונים, ואולי גם קרים ונטולי חמלה. ואכן אילו היה בנמצא "מסלול מהיר", שהיה מאפשר לפתור את בעיותיו המיוחדות של משה סילמן, ואולי אף בעיות מיוחדות אחרות - היה נחסך האירוע הטרגי, שבו נטל את חייו. מסלול כזה בהחלט יכול להתקיים במועצה המקומית או בשירותים הממשלתיים.

שלישית, אני מניח כי אנשי המחאה מנסים להציג חזית אחידה ומאוחדת של לוחמי צדק חברתי. מטבע הדברים, אנשים בעלי מטרות משותפות אמורים להיות כאלה שהאחווה שורה ביניהם. והנה, משה סילמן השתתף בהפגנות רבות והחברים שסבבו אותו ידעו מה מצבו. מדוע הם לא מנעו את ההצתה הנוראה הזו-

אני מניח שמשה סילמן משמש ברגע זה מעין לפיד של ציניות לפני חלק ממחנה המחאה, שמטרתו הפלת ראש הממשלה. כדי להכשיר את המהלך הזה בעיני המוחים, הכל כנראה כשר. אפילו השימוש בטרגדיה של הצתה עצמית לצורך הצתה צינית של מחאה מזויפת.

הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר