כל אחד והנבארו שלו

השנה היא 1999. מכבי ת"א מפסידה בבית 70:55 לווירטוס בולוניה ומודחת על ידיה בבושת פנים. פיני גרשון עומד על הקווים וגיא גודס קולע רק שתי נקודות, במה שתתברר כהופעתם המשותפת האחרונה באירופה ל־15 השנים הבאות.

הבולונזים קבעו שיא באותו משחק, והפכו למועדון הראשון שמתהדר בארבעה ניצחונות חוץ רצופים ביד אליהו. הערב, באותו היכל ועם אותם גודס וגרשון, השיא עומד בפני שבירה, כשברצלונה תוכל להשיג את ניצחונה החמישי ברציפות באולם הזה.

כמעט שבע שנים חלפו מאז ההפסד האחרון של הקטאלנים בת"א. אבל כמעט שבע שנים חלפו גם מאז שהם ביקרו בישראל ללא חואן קרלוס נבארו.

בעונת 2007/08 יצא "לה בומבה" לשנת גלות (ובעצם, לשנת גדלות) בממפיס גריזליס, וצביקה שרף ניצל את ההזדמנות כדי לגבור על בארסה בהצלבה ולהעפיל לפיינל פור.

מאז חזרה ברצלונה ארבע פעמים לארץ. בכולן נבארו שיחק, ובכולן ניצחה. הערב היא תנסה לעשות את מה שהצליחה לאחרונה רק ב־1991: לנצח ביד אליהו בלי המלך חואן קרלוס הפצוע.

בגיל 34 הפך נבארו למלכודת דבש. הוא כבר רחוק משיאו, וממוצעיו העונה הם הנמוכים ביותר שהציג ב־17 השנים האחרונות. הוא קולע רק 6.7 נקודות ופוגע ב־30 אחוזים מהשדה בכל המסגרות, ואפילו, שומו שמיים, נאלץ למסור 4.2 אסיסטים למשחק ביורוליג.

אבל איתו ובלעדיו זו לא אותה קבוצה: ב־14 משחקים שותף, ומאזנה 2:12; מ־13 משחקים נעדר, ומאזנה 5:8. מקרי? נראה שלא.

מכבי ת"א יכולה לשמור על אופטימיות זהירה, אחרי שדילגה השבוע בקלילות על נהריה החמושה בנשקה הסודי - רועי נברו בן ה־18. כי המשפחה, כידוע, קודמת לכל.