בחוגי הבית תקפו את כבל על "חוק ישראל היום"

אחת התכונות הבולטות של ח"כ איתן כבל היא הציניות השופעת שלו. אבל כמו כל תכונה, כשיש ממנה יותר מדי זה כבר הופך למטרד. החוק שיזם איתן כבל נגד "ישראל היום", ואשר אותו אף הצליח להעביר בקריאה טרומית, אמנם הפך אותו ליקיר העיתון המתחרה - אולם גם השפיע על מצב השפל שאליו הגיע אתמול, כשהתבררו תוצאות הבחירות המקדימות בעבודה.

החוק כולו עטוף בציניות "כבלית" אופיינית. החל מכותרת החוק. כבל, הנאמן לערכי מפא"י ותנועת העבודה, האחראית לכותרות ציניות לא פחות, כגון "הבלגה היא כוח", ו"נסיגה היא שלום של אמיצים", ניסח כותרת באותה הרוח: "החוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל", להצעת חוק שתכליתה למנוע הפצת עיתון ולהביא בפועל לסגירתו.

הוא הפך בן־רגע ל"כוכב" בתקשורת ופיו המטיר בלי סוף התקפות נגד "ישראל היום" ונגד חופש הביטוי. הציבור לא אהב את זה: בסקרים שנערכו, 80% מהציבור הבינו את התרגיל שעשה כבל לטובת נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", והתנגדו לסגירת "ישראל היום". כבל צבר זמן מסך - אבל איבד את הציבור.

• • •

בהתחלה הוא ניסה להתעלם מהסימנים המקדימים. מה לחברי מפלגת העבודה ולעיתון "ישראל היום", ודאי שאל את עצמו. גם אחרי שנוכח לדעת שאין כמעט כנס וחוג בית שבו לא נשאל בהתחלה, בסוף או באמצע, לפעמים ברוגע ולפעמים בעצבים, למה לכל הרוחות יזם את החוק האנטי־חברתי והאנטי־דמוקרטי הזה, לא נדלקה אצלו הנורה האדומה. בסוף ינצחו הדילים והפופולריות האישית, כנראה שיכנע את עצמו. כבל גם קרא ב"ידיעות אחרונות" בכל בוקר שהוא המועמד המוביל. אבל אתמול בבוקר הוא קם ממועמד למקום הראשון - היישר למקום העשירי. זה לא קרה רק בגלל החוק, אולם לנוכח התגובות שספגו בשבועות האחרונים הוא ומקורביו, אין ספק שלהחלטתו לקדם את החוק היתה השפעה דרמטית על מעמדו, שהידרדר לתהום.