בין הטרור להסתה הפלשתינית

אירועי הטרור שחוותה פאריס בימים האחרונים לא נוצרו יש מאין. נדמה כי היום, יותר מבעבר, מבינים צרפתים רבים ואחרים כי הטרור הרצחני שחוו הוא תוצאה של תשתית רעיונית, שילוב של אידיאולוגיה דתית, תחושות נקם ותודעת מאבק. זו פותחה בהתמדה על ידי מנהיגי ארגוני הג'יהאד ושלוחיהם והוחדרה בשיטתיות למוחות הלוחמים, בין שבשדות הקטל בעיראק ובסוריה ובין שבבירות אירופיות, בערים אמריקניות ובאזורי סכסוך אחרים.

מוזר לראות כי דווקא במולדות של רעיונות נשגבים ומהפכות משנות פני היסטוריה, שנישאו על גלי אידיאולוגיה ותודעה מהפכנית, נוטים להתייחס בביטול למשמעותם של רעיונות ולעוצמתם במחוזות אחרים, בעיקר כשמדובר במחוזות איסלאמיים. הנאורות המערבית, זו שהביאה לעולם את הדמוקרטיה ואת הליברליזם, את חופש הדיבור ואת זכויות הפרט ובעשורים האחרונים את הרב־תרבותיות, כשלה בזיהוי האיום המתרגש עליה ופעלה ברפיון ובעצימת עין, אולי בתקווה שהגל העכור יעבור וייעלם.

בזירה המקומית ניסתה ישראל להתמודד עם ההסתה הפלשתינית וזכתה במקרים רבים למשיכת כתף, שלא לומר להתעלמות. היו שאף האשימו אותה בהתחמקות מהסדר או בניסיון לטרפד תהליך מדיני בעצם העלאתן של בעיות שאינן באמת מהותיות. כל אימת שישראל ניסתה למחות על התנהלות הרשות הפלשתינית ובכיריה במישרין ובאמצעות מוסדותיה, בעיקר במערכת החינוך ובשידור הציבורי, היו מי שהקפידו לראות בכך טרחנות מייגעת וחזרה על טיעונים לא משכנעים. ישראל התייחסה למילים ולרעיונות ברצינות הראויה והזהירה מפני פיתוחה של תשתית פסיכולוגית, המטפחת את אתוס המאבק וההתנגדות, מעודדת דה־לגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום במרחב ודה־הומניזציה לישראל ולעם היהודי. ישראל ניסתה לשכנע כי מאמץ פלשתיני מתמשך ושיטתי לפיתוחה של תשתית פסיכולוגית זו מצמצם את מרחב התמרון המדיני, וכמובן - התריעה מפני הזיקה שבין ההסתה לבין טרור.

ישראל התריעה, אך הקהילה הבינלאומית, ברובה, החרישה. אמנם יש הבדלים בין ארגוני הטרור השונים הפועלים בעולם ובין לוחמי הג'יהאד במדינות השונות, אך יש ביניהם גם הרבה מן המשותף: שנאתם היוקדת למערב, חוסר הסובלנות המוחלט כלפי דתות אחרות ומאמינים בני אותן דתות, ובעיקר אמונה יוקדת בדבר הסיכוי להקמתה של הח'ליפות האיסלאמית, שתמחץ את המדינות הערביות הכופרות, את ישראל ואת אירופה בדרכה להשתלט על העולם.

מעבר לחזון ולשנאות המשותפים, דרך פעולתם דומה ונשענת מעיקרה על תהליכי אינדוקטרינציה, המושתתים על הסתה ושנאה ועל מיסודה של תשתית פסיכולוגית, התומכת בתהליכים אלו ומזינה את אש ההתנגדות והמאבק. כל אלו מיתרגמים, בסופו של דבר, לטרור רצחני.

בין שמדובר בטרור בישראל, בקנדה, בעיראק או בצרפת - המאבק צריך להתנהל כחזית אחת, הפועלת כמערכת מורכבת, ולכן יש צורך במאמץ מתואם בכל הזירות. הגרעין המיליטנטי של היום, בקרב קהילות המהגרים המוסלמיות במדינות האירופיות, הוא חוד החנית של ארגוני הג'יהאד מחר. מאחר שרעיון הרב־תרבותיות כשל, יש למצוא את הדרך לזהות את אותם גרעינים מיליטנטיים, לבודדם מהקהילות ולנטרלם באופן שייצר הרתעה כלפי אחרים. מאמץ מסוג זה מחייב שינוי של גישה וסדרי עדיפויות של ערכים, הבנה כי בנסיבות הקיימות חיים קודמים לאיכות חיים, ושיתוף פעולה חוצה גזרות וחסר פשרות.

דרשות שטנה והסתה של מנהיגים דתיים במסגדים ומחוצה להם חייבות להיות מטופלות כתמיכה בטרור. מנהיגים דתיים ורועים רוחניים חייבים באחריות כלפי מדינותיהם וצריכים לשקול מילותיהם. כל ניסיון להסביר הסתה או לתרצה בנסיבות פוליטיות - רק יחליש את אחדות השורה ויקטין את סיכויי ההצלחה במאבק הקשה.