צמד הפיגועים אתמול, בצמרת השלטון הסורי ובאוטובוס התיירים הישראלים בבורגס, עשוי לחייב את ישראל לקבל בקרוב, אולי בתוך ימים, החלטה קשה: אם ליזום מהלך התקפי בלבנון. בכך בדיוק תדון הבוקר הצמרת הביטחונית, שתתכנס בקריה בתל אביב, תחילה אצל הרמטכ"ל ואחר כך אצל שר הביטחון. על הפרק חשש ברור, מיידי, מקריסה מהירה של השלטון בדמשק ומהעברת אמצעי לחימה מתקדמים ללבנון. בישראל סבורים כי הריגתם של בכירי מערכת הביטחון הסורי, ובעיקר של עאסף שווקאת, גיסו של בשאר אסד והאיש ש"טיפל" מטעמו בדיכוי ההתקוממות, זיעזעה את יסודות המשטר. לא רק שאסד איבד כמה מהקרובים לו ביותר, אלא שמעתה הוא לא יסמוך על איש; כל שומר יהפוך לרוצח בפוטנציה, כל מקורב לעריק אפשרי. בסיועו של עלי ממלוכ - עד אתמול ראש הביטחון הכללי ומעתה האיש למשימות מיוחדות - הוא עוד ינסה להציל את המצב, אבל עין אחת תפזול כל הזמן אל המטוס שאמור למלט אותו עם משפחתו לרוסיה, שכבר הבטיחה לו מקלט. מתי זה יקרה? על השורה התחתונה אין מחלוקת - אסד ילך. הוויכוח בין המומחים הוא סביב השאלה אם אנחנו בתחילת הסוף או באמצעו. בישראל לא מתכוונים להתערב, אלא אם יקרה אחד משני תרחישים: שהאש תופנה נגדנו (סבירות נמוכה מאוד), או שנשק אסטרטגי יעבור ללבנון, בדגש על ארבעה מערכים עיקריים, על פי הסדר הזה: אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים; מערכות נ"מ מתקדמות (SA17 ו-SA22); טילים ארוכי טווח (בדגש על סקאד די); טילי חוף-ים מתקדמים (מסוג יאחונט). נכון לאמש אסד שולט בארבעת המערכים האלה, בסיוע אקטיבי של גורמי חיזבאללה ושל משמרות המהפכה האיראניים. ברגע הקריסה הם יידרשו להחליט אם לקחת סיכון ולהשאיר את הנשק בסוריה, בידיעה שהוא עלול ליפול לידי המשטר החדש, שעשוי להיות ידידותי פחות כלפיהם, או להעבירו ללבנון - ולהסתכן בתקיפה ישראלית. במערכת הביטחון כבר הבהירו מפורשות כי העברה של אמצעי לחימה כימיים לחיזבאללה היא עילה למלחמה, הדגש עכשיו הוא על עירנות מודיעינית שתאפשר לדעת בדיוק מתי ואיפה זה קורה. לתוך כאב הראש הזה נכנס אתמול הפיגוע בבולגריה. מידע מוקדם לא היה, אבל גם סימני שאלה אין: כל המומחים העריכו אמש שחיזבאללה אחראי (ראש הממשלה אף קבע זאת מפורשות, תוך הטלת האחריות על פטרונו האיראני). ארבע שנים וארבעה חודשים מנסה הארגון לנקום את חיסולו של מפקדו הצבאי, עימאד מורנייה. עד כה הוא נבלם במאמץ מודיעיני כביר שהוביל המוסד, בשיתוף פעולה של שלל ארגוני ביון בעולם. קציר השבועות האחרונים מלמד כמה להוט היה חיזבאללה לפעול, כמעט בכל מחיר: בראשית החודש נתפס פעיל שלו בהכנות לפיגוע בקניה, ולפני שבוע - בקפריסין. בולגריה עצמה כבר עמדה במוקד של התרעה בראשית השנה, וגם יעדים אירופיים נוספים. בהינתן העובדה שחיזבאללה הכין "תיקי פיגוע" על עשרות יעדים ישראליים ויהודיים בעולם, ושישראל אינה יכולה להגן על כל אזרח שיוצא לחו"ל, הפיגוע אתמול היה כמעט בלתי נמנע. אפשר רק לתמוה איך הוא לא בוצע קודם. מומחי מערכת הביטחון שיצאו הלילה לבורגס כדי לחקור את הפיגוע לצד רשויות הביטחון הבולגריות, יבדקו את שרידי המטען כדי למצוא (אולי) קווי דמיון למטענים שנתפסו בתאילנד ובגההאורגיה. זה יסייע לחזק את "הקשר האיראני", והלבנוני, אבל גם אם יימצא "אקדח מעשן" של ממש (מעבר לעובדה שהפיגוע אתמול בוצע, שלא במקרה, בדיוק ביום השנה ה-18 לפיגוע בבניין הקהילות היהודיות בבואנוס איירס), ישראל תתקשה להגיב. כי למרות הבטן הרותחת, למרות הכאב והכעס והחשש מפיגועים נוספים, אסור שהדחוף יבטל את החשוב: בהקשר האיראני זה הגרעין, ובהקשר הלבנוני זה לא יקרה בעקבות פיגוע קטלני אלא בגלל אמצעי לחימה אסטרטגיים, שעלולים לאיים לא על קבוצת מטיילים אלא על כולנו, ובקרוב מאוד.
