בפיגוע הדרמטי שהתרחש אתמול בליבה של דמשק, במרכז העצבים של מנגנוני הביטחון והצבא של המשטר הסורי, חוסלה הצמרת הביטחונית והצבאית של סוריה, שניהלה במשך השנה וחצי האחרונות את מאבק ההישרדות של בשאר אל-אסד נגד מתנגדיו. קשה אפוא להפריז בחשיבותו של פיגוע זה, ואפשר מאוד שצודקים אלו המבקשים לראות בו משום נקודת מפנה במאבק העקוב מדם, אך עד כה ללא הכרעה, המתנהל בסוריה זה יותר משנה וחצי. ללא ספק יש בו תמונת הניצחון שכה חסרה למתקוממים נגד בשאר. שהרי בניגוד למצרים, שבה מילאו המיליונים את כיכר תחריר בקהיר והעניקו למהפכה המצרית את תמונת הניצחון שהכריעה את מובארק, בסוריה הישגיהם של המתקוממים היו עד כה חלקיים, ובעיקר מוגבלים לאזורי הפריפריה והכפר, הרחוקים מן המרכז. עתה מעניק הפיגוע רוח גב חיונית להתקוממות, שאפשר שתביא אותה לניצחון. חשיבות האירוע היא בראש ובראשונה סמלית. ראשו של המשטר הסורי נגדע ורוצץ, ולכל הפחות ראשם של אלו שעמדו בראש מנגנוני הביטחון ויחידות הצבא שלו. זהו מסר חשוב לסורים רבים, בין שבני הערים הגדולות ובין שחיילי וקציני הצבא הסדיר, שהעדיפו לאורך החודשים האחרונים להישאר ישובים על הגדר ונמנעו מלהצטרף למרד נגד המשטר. רוב דומם זה איפשר למשטר של בשאר להוסיף ולשלוט במדינה, ובוודאי בערים הגדולות, ובמיוחד בדמשק. הסכנה הגדולה מבחינתו של בשאר אל-אסד היא שאותו רוב דומם יסיק את המסקנות המתבקשות מן הפיגוע וימהר לנטוש את הספינה הטובעת. אם כך יקרה, נהיה עדים בימים הקרובים להפגנות המונים בלב דמשק ולעריקה מאסיבית של קצינים וחיילים משורות הצבא. בעבור בשאר אל-אסד מדובר גם במכה אישית כואבת. גיסו ואיש אמונו חוסל בפיגוע, מותיר אותו לבדו במערכה. זהו רגע האמת של בשאר האיש. כשקיבל לידיו את השלטון לאחר מות אביו, הטילו רבים ספק ביכולתו לשלוט ביד רמה בסוריה. האמירה המקובלת אז היתה "שאין לו אינסטינקט של רוצח", שהוא הכרח למי שמבקש להיות נשיא בסוריה. מאז הוכיח בשאר כי הוא מסוגל להרוג בעמו אף יותר מאביו, ובכל מקרה הוא הצליח לשרוד הרבה מכפי שהעריכו המומחים כשעלה לשלטון או כעשור לאחר מכן, כשפרצה המהפכה. עתה הוא עומד לפני ההחלטה הקשה בחייו - אם לברוח מהספינה הטובעת ולמלט, אם בכלל אפשר עדיין, את עצמו ואת משפחתו; או להישאר בארמונו ולגרור את סוריה למרחץ דמים נוסף. אם כך יעשה הוא יכול עוד לשרוד לזמן מה, שכן יש מאחוריו עדיין כוחות חשובים בחברה הסורית, למשל בני עדתו, העדה העלאווית, ובני עדות מיעוטים נוספות. אבל במקרה כזה גורלו עשוי להיות כגורלו של קדאפי. כך או אחרת, קשה להשתחרר מהרושם כי אתמול החלה הספירה לאחור לקראת קריסתו של המשטר, וכשזו תבוא היא תהיה מהירה ודרמטית, ובעיקר עקובה מדם, לא פחות מהפיגוע בבכירי משטרו של בשאר.
