ערבים זה לזה - בהודיה ובאבל
ברגע של מחלוקת פוליטית שאינה זכורה לטוב העיר דוד בן־גוריון בריאליזם נבון כי עדיף שיהודים יחיו בארץ ישראל וייקברו בחו"ל מאשר יעשו את ימיהם בגולה ויובאו למנוחת עולמים במולדת. אתמול ליווה העם היהודי בארץ ובעולם ארבעה מקורבנות הטרור האיסלאמי בדרכם האחרונה בהרי ירושלים, והאומה עימם חרף תבונת התבוננותו של בן־גוריון. דתיים כחילונים הם שרו בדבקות "בביאת המשיח אני מאמין".
התפרצות הטרור האיסלאמי בבירת צרפת נדונה במיליוני מילים ובאלפי תצלומים וקריקטורות ברחבי העולם, וטרם מוצתה. בנימין נתניהו נהג נכון בהתעלמו לאחר היסוס קל מבקשת המאבטחים הצרפתיים שלא להגיע למצעד בפאריס. לפניו נהג כך מנחם בגין, שהתעלם מבקשת המאבטחים והשתתף במצרים בהלווייתו של אנואר סאדאת. אך אם, חלילה, בסיבוב הטרור הבא יירצחו עוד 17 חפים מפשע שאינם יהודים וצרפת שוב תצא לכיכרות - האם ראש הממשלה הישראלי ישתתף? אני מקווה שהתשובה חיובית. סוגיה שטרם הספיקו לדון בה.
הוויכוח על הקריאה ליהודי צרפת להפיק לקחים ולעלות לישראל הוא מהחשובים והעקרוניים שהתנהלו בעשרות השנים האחרונות, ולא ייתם. גם לא לאחר שאתמול הצטרף הנשיא ראובן (רובי) ריבלין לדיון. חבל רק ששר השיכון אורי אריאל צבע אותו אמש במחלוקת פוליטית, שמקומה אינו בשבעת ימי האבל, בהכריזו לפי חדשות ערוץ 2 כי יש לשכן את העולים החדשים מצרפת ביהודה ובשומרון. "לכל זמן ועת לכל חפץ," לימד החכם באדם, ולא פקד את משרד השיכון.
רק שיום אתמול ייועד להיבט יהודי אחר. ישראל ערבים זה לזה בהודיה ובאבל, בצהלה ובדמע. אלה הימים שבהם ללא הבדל מחלוקת והשקפת עולם כל יהודי המגדיר עצמו "שייך" חש את הצביטה בלב, את המועקה של אכזריות הגורל המשותף, את המחויבות והחוב. ברגע זה מקבלת המילה "אחי" משמעות עמוקה מהשימוש הנעשה בה בעגה של היום־יום, וחוק השבות - המסד למדינת היהודים - אינו רק מצוות אנשים מלומדה.
הארבעה שנקברו אתמול בירושלים הגיעו אל אדמתה במחילות. אך אפשר וגם להם תפקיד, הם פתחו את השער בפני החיים לבוא ולחלוק את שנותיהם וניסיונם ואהבתם ושותפותם ואושרם בהוויה הטובה ביותר לכל יהודי, נרדף כבן־חורין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו