בחודשים מאי ויוני הזדעזע העולם ממעשי הטבח הנוראיים במזרעת אל-קוביר ובחולה. בסוף השבוע הוא מזועזע מחדש, הפעם מהטבח המחריד בכפר תרמסה שבמרכז סוריה. המשותף לשלושת הכפרים הוא שמדובר במובלעות סוניות בסביבה עלאווית. לגיטימי לכנות פעולות רצחניות אלה טיהור אתני של המשטר הסורי. משקיפי האו"ם, בדיוק כמו במקרים הקודמים, רק האזינו ממרחק לקולות ההרג המזוויעים, והיו אפילו פחות מצופי קולנוע בסרט אימה. בדיוק כמו חברי מועצת הביטחון בניו יורק. מזכירת המדינה האמריקנית הילארי קלינטון נחתה אתמול בקהיר כדי לחגוג את ניצחון הדמוקרטיה (תזכורת, ניצחון האחים המוסלמים). זה לא מכפר על התסכול הרב של קלינטון, כה חסרת אונים מול המשבר הסורי. מאז יום חמישי מנסה ארה"ב, יחד עם האירופאים, להעביר החלטה שתאפשר סנקציות חריפות יותר ואפילו התערבות צבאית נגד אסד. אבל ההחלטה לא עוברת מאחר שבעידן אובאמה הגבירו מוסקבה ובייג'ין - המתנגדות להחלטה - את השפעתן בעולם. כולם הלוא יודעים כי מוסקבה, ולא וושינגטון, מחזיקה היום במפתח לפתרון המשבר הסורי. קלינטון תקפה את מועצת הביטחון ואמרה כי "ההיסטוריה תשפוט אותה". אותה "היסטוריה" שופטת כל דבר - גם את מדיניות החוץ האמריקנית בעידן אובאמה, שמן הסתם תוצנע בבחירות בנובמבר. לא מקרי שקופי אנאן, שליח האו"ם והליגה הערבית, מגיע מחר למוסקבה אחרי ביקורים בדמשק ובטהרן. אנאן, שיודע כי תוכנית שש הנקודות שלו נכשלה, מחפש כעת סיוע בנרות. טהרן ברב חוצפתה הציעה אתמול להעניק שירותי תיווך למשטר הסורי (בעל בריתה) ולאופוזיציה. אם לא היה מדובר בטרגדיה נוראית, עוד היינו צוחקים. האחים המוסלמים בסוריה, כאילו כדי להזכיר לנו עד כמה מורכב הסיפור שם, כבר נכנסים יותר ויותר לתמונה. הם האשימו אתמול את "אסד החיה", אבל גם את מוסקבה ואת קופי אנאן ואת כל אומות העולם שמדברות הרבה אבל עושות מעט. לא היה מזיק אם הקהילה הבינלאומית תחליף הצהרות מוסריות בצעדים קונקרטיים. אבל בינתיים, כפי שאומר מזכ"ל האו"ם הנוכחי באן קי-מון, ההססנות של מועצת הביטחון רק מעניקה למשטר הסורי "רישיון להשמיד". וכל זה קורה, צריך להודות, במשמרת של אובאמה.
