מסע היחצנות הגאוני שליווה את הכרעת הדין יצר רושם שהפרקליטות היא הנאשמת ואולמרט הוא התובע. המציאות שונה בתכלית. לאהוד אולמרט היו אתמול הרבה סיבות לשמוח, אבל סיבה למסיבה ממש אין לו. הקורא בעיון את נימוקי הכרעת הדין, ואינו מסתפק בשלל הקלישאות שנתלו בה באמצעי התקשורת, לא יתקשה לגלות כי בשתי הפרשות המרכזיות הזיכוי לא נבע מהיעדר אשמה, אלא רק "מן הספק". התביעה כשלה במשימתה להוכיח את האשמה "מעל לכל ספק סביר" - רמת ההוכחה המיוחדת הנדרשת במשפט פלילי. הקורא בעיון את הכרעת הדין יגלה עוד שגם בית המשפט, שזיכה פה אחד את אולמרט בפרשת ראשונטורס, מצא לנכון להעיר בלשונו הדיפלומטית כי גירסת אולמרט, שלפיה "לא היה מודע" לגביית הכספים העודפים ולשימוש שנעשה בהם, אגב רישומי המירמה שבהם הורשעה אשת סודו שולה זקן, "אינה חפה מקשיים". הדברים נכונים שבעתיים לגבי הרשעתו של אולמרט באישום הרביעי, בעבירה של הפרת אמונים. בניגוד לדימוי ה"קל" שמנסים להדביק לה, מדובר בעבירה שהעונש המירבי עליה הוא עד שלוש שנות מאסר. גם הממצאים העובדתיים שהוכחו בדבר העברת אלפי דולרים, לעיתים כמזומנים בתוך מעטפות מזומנים, לשר בישראל אינם נורמה שראוי להתגאות בה. בוודאי לא כאשר מדובר לא רק במישור הפלילי אלא במישור הציבורי, שבו לא די בהיות אדם זכאי מחמת הספק אלא ראוי להציב רף גבוה הרבה יותר של ניקיון כפיים וברות לבב. המבחן שהפרקליטות צריכה לשקול בשעת מעשה הוא קיומו של "סיכוי סביר להרשעה". סביר - ולא מוחלט. הרשעת אולמרט, גם אם בפריט אישום אחד מתוך ארבעה, וזיכויו בשני אישומים רק "מחמת הספק", וכך גם הרשעת שולה זקן בשתי עבירות של קבלת דבר במירמה ובעבירה של מירמה והפרת אמונים, מלמדים כי הגשת כתב האישום לא היתה מופרכת מעיקרה. הפרקליטות, כמו כל גוף אחר, אינה חפה מטעויות. כמו בפרשת קצב, גם כאן נאמרו מפי אנשיה דברים שהיה ראוי כי לא ייאמרו בטרם עת. אנשיה חייבים לעשות בדק בית יסודי, בייחוד לנוכח הערות שונות שזרועות בהכרעת הדין ומלמדות כי יותר מפעם אחת נעשו שגיאות בניתוח הראיות ובמסקנות שהוסקו מהן. בדיקה זו צריכה להיעשות דרך קבע, לטובת הפרקליטות עצמה, ולחיזוק אמון הציבור בה, ולא תחת צילה המאיים של גיליוטינה תקשורתית בצל משפט מתוקשר. אין לנו פרקליטות אחרת והיא אינה קבלן הרשעות. אילו הכרעתה, לשבט או לחסד, בעד הגשת כתב אישום או נגדה, היתה חורצת גורלות, לא היה עוד צורך בבתי משפט. מעבר למעורבים הישירים, להכרעת הדין על תוצאותיה, חשיבות עצומה לביסוסו של שלטון החוק ולביצור אמון הציבור ברשות השופטת. הכרעת הדין המפורטת, המעמיקה והשקולה מלמדת פעם נוספת כי בישראל אין מכירים פנים במשפט, וכי בית המשפט פוסק ומכריע, מזכה ומרשיע, כראוי וכנכון, לפי דיני הראיות ולא לאורם של דיני הכיכרות ומצהלותיהם.
אין סיבה למסיבה
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
