זכות השיבה (של הזרים)

1.חודש ינואר מסמן עלייה באינטנסיביות של הליגה. קבוצות מרכז הטבלה מרגישות נינוחות בעוד קבוצות התחתית שולפות ציפורניים ומנסות להתחמק מירידת ליגה. הנהלות הקבוצות התבגרו ושום מאמן לא הוחלף עדיין, ושינויי זרים, המתחילים לתת תוצאות בחלק מהקבוצות, הופכים כמעט כל משחק לקרב הישרדות ולעליית העניין והמתח.

זה מה שחוו אילת וחולון מול הרצליה ואשדוד. אם המחזור של אתמול מייצג איך הסיפור של העונה בתחתית הולך להיגמר, אשדוד צריכה לפנות לגורמים עליונים או לאלון חסן ולוועד הנמל, כי כמו שזה נראה כרגע זה ייגמר בבכי ובדרבי מול אשקלון בלאומית.

הרצליה הצליחה לסגור משחק שיכול היה ללכת לכל כיוון בזכות יובל נעימי, ג'וש סלבי, ג'ספר ג'ונסון וסיוע של הזרים החדשים. הקבוצה של ליאור ליובין לא עשתה זאת במשחק שגם הוא הלך לכיוון אחד, לכיוונה, ובשרשרת טעויות מכריעות השאירה את החולונים עם מתנת כריסמס מאוחרת. הם העבירו את הלילה בשחזור מהלכים קריטיים כמו החטאת הלייאפ של איוון אסקה וחוסר הפואנטה של המהלך האחרון. הלב יוצא אל קרטיס קלי, שהפגין יכולת ולחימה סטייל הדר יוסף.

2.אלדד אקוניס - חצי בן אנוש, חצי פנטזי ליג - צריך לדאוג שהרצליה תישאר בליגה ושהמאמן שלו יקבל כלים להצליח. הנחתת ג'וליאן רייט ודרון וושינגטון נראית כקלף מנצח. החזרתם לליגה היא חלק מטרנד של הנהלות המשיבות זרים מוכרים שהשאירו חותם בעונות קדומות, כמו מחזירי אהבות קודמות המנסים לשחזר את טעם האהבה מהסיבוב הקודם.

עם זאת, כשמשווים את הרצליה - המתקשה לגייס קהל משמעותי ולקדם את שחקני מחלקת הנוער שלה לקבוצת הבוגרים - לחצי השני שהרכיב בעבר את בני השרון, רעננה - המשחקת אמנם בלאומית אבל מקדמת את בוגרי מחלקת הנוער שלה הזוכים לדקות משמעותיות ולחוויות מעצבות ככדורסלנים - קשה שלא להעדיף את הדרך הרעננית. היא אמנם פחות נוצצת, אבל תורמת הרבה יותר לקהילה המקומית וממקסמת בצורה ראויה יותר את כספי משלם המסים.

נדמה שהרצליה תוכל לכפר על חוסר הזהות שלה רק על ידי הפיכת עוז בלייזר לשחקן נבחרת משמעותי ולמנוע מעידן זלמנסון להפוך לשחקן ליגה ארצית בעוד כמה שנים.