"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יורו 2012: הפי אנד

,עודכן

אם יש לכם נטייה להתחמק מכדורגל ולהשתמש בתדירות גבוהה בקלישאה "22 משועממים רודפים אחרי כדור", סביר להניח שהחודש האחרון עבר עליכם באיטיות ובניתוק קל מהסביבה. לא הבנתם מה הקשר בין שמיכת פיקה לנבחרת ספרד, למה חצי עולם שונא את רונאלדו ומה קשור שלום מיכאלשווילי לכדורגל. אם אתם שייכים לסוג השני של האוכלוסייה, נראה שחשתם אתמול ריקנות עזה מבפנים, הבטתם סביב וחשבתם לעצמכם: "וואלה, כבר קיץ בחוץ. מה עושים עכשיו, ואיך הגיעו קליפות של גרעינים שחורים אל מאחורי הטלוויזיה-"

אירועי ספורט כמו יורו (בדומה למונדיאלים), ואוטוטו גם האולימפיאדה, הם תופעה אנתרופולוגית מרתקת. הרי ספורט פונה לקבוצה מאוד סגורה; ידוע שרק מכורים קשים מתעניינים בו - כאלה שאין להם בעיה להתאכזב ולהשתעמם במשך חודשים מול קבוצתם, ועדיין לחזור ולצרוך אותה לווריד בכל שבוע. טורנירים עולמיים אינם מבטיחים בהכרח חוויית כדורגל טובה ומעניינת יותר - בשל הלחץ העצום שקיים על השחקנים והנבחרות הגדולות - ועדיין גמר המונדיאל האחרון הביא שיא צפייה של 42 אחוזי רייטינג, והגמר שלשום רשם כאן 27.1 אחוזים - וברור שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה בשל פופולריות הצפייה המשותפת בפאבים, בבתי קפה או בבתים פרטיים. אז מה גורם לאותם אנשים, שמעולם לא הלכו למשחק ואין להם מושג מה זה "יורופ ליג", להיסחף אל תוך החגיגה של חובבי הענף-

לבאזז בתקשורת וברשתות החברתיות יש השפעה מכרעת, והוא מושך פנימה סקרנים רבים. זה קל יותר מכיוון שהתחרות דחוסה לפרק זמן של חודש, והעסק זז מהר נורא - שישה משחקים לנבחרת שמגיעה עד הגמר. גם מי שלא מכיר שחקנים או מועדונים, מסוגל להתחבר למדינה כלשהי ולרוץ איתה אל הלא נודע. וכמובן, קיים גם גורם העדר - הרצון להבין על מה כולם מדברים ולהיות חלק מאירוע חברתי כלל עולמי. זה חלק מהתרבות של פעם - זו שאין לך שום שליטה עליה. אי אפשר לשלוח מסרונים ולהשפיע על הדחות, והתוצאה תלויה באיך כוכב הנבחרת התעורר באותו בוקר.

ספרד המשיכה לבסס את שליטתה המרשימה והוכיחה כי היא מדינת הספורט המוצלחת ביותר בעשור האחרון. הם לקחו אליפויות אירופה ועולם בכדורגל ובכדורסל, הביאו טניסאי למקום הראשון בעולם, נהג פורמולה לזכייה בתואר, אופנוען אלוף מוטו-ג'י.פי, הצלחות בכדוריד ובענפים האולימפיים, ועדיין לא אמרנו כלום על ההישגים הבלתי נתפסים של ברצלונה. זו לא רק תוצאה של הקצבות ממשלתיות, שבספרד גבוהות מאוד, בייחוד לאור המשבר הכלכלי שם; זה חלק מתרבות של מדינה. רייטינג של 83.4 אחוזים ממשקי הבית בספרד שצפו בגמר מול איטליה לא נוצר בגלל טרמפיסטים, אלא בזכות מסורת והערכה אמיתית לכדורגל. והאמת? זה הרבה יותר פשוט כשאבי לוזון הוא לא מי שמנהל לך את הענף.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר