1. פאולו בנטו הוא אולי המאמן הכי צעיר בטורניר, אבל גם עושה רושם שגם הוותיקים והמנוסים ממנו יכולים ללמוד מהפורטוגלי הצעיר דבר או שניים, אחרי תצוגת התכלית של נבחרתו שפשוט ביטלה את הספרדים. את המחמאה הכי גדולה קיבל בנטו דווקא מהמאמן שמנגד, ויסנטה דל בוסקה, שהחליט בחילוף השלישי שלו לוותר על מלך הנעת הכדור צ'אבי הרננדז כאילו מודה שמול הקרציות האלה עדיף שחקן יותר מסוכן קרוב לרחבה (פדרו) מאשר המאסטרו של הנעת הכדור. השיטה של בנטו לפירוק הטיקי-טאקה הספרדי היתה פשוטה. בניגוד למאמן נבחרת צרפת, לורן בלאן, שעשה התאמות הגנתיות כדי להתמודד עם ספרדים ברבע הגמר וויתר למעשה על שחקני כנף התקפיים, בנטו שם את הדגש על האמצע. הקשרים המרכזיים שלו, מיגואל ולוסו, ראול מיירלס וג'ואו מוטיניו הסתערו על כל הצ'אבים למיניהם ופשוט לא איפשרו להם לנהל את המשחק ברגיעה. נכון, ספרד החזיקה יותר מפורטוגל בכדור, אבל עשתה זאת כמעט תמיד תחת לחץ ואחוזי השליטה בכדור בסיום 90 הדקות (56:44 לספרד) נמוכים בכ-25% ממה שהספרדים רגילים, וכך גם כמות האיומים על השער של פבריסיו. 2. אז איפה נפלה פורטוגל? בחלק ההתקפי. הבעיה שלה היתה כריסטיאנו רונאלדו, שניסה לעשות הכל על המגרש ולא התמקד במה שהוא באמת טוב בו. אני לא יודע כמה ק"מ שרף הכוכב הפורטוגלי אתמול אבל זה בטוח היה יותר מדי. למה יותר מדי? כי אין בכדורגל אקסטרה שלא באה על חשבון משהו אחר, ובמקרה של רונאלדו אמש, שריפת השטחים היתה הרבה פעמים מיותרת ועלתה לו בקור רוח וריכוז מול השער. כי גם כשהקפטן של פורטוגל הגיע למצבים (וכולל בעיטות עונשין היו לו 4-5 לא רעים בכלל), העייפות שלו ניכרה בפעולות, והוא אפילו לא פגע פעם אחת במסגרת. 3. דו קרב פנדלים הוא רולטה, ויש דברים שלא צריך להיות באצטדיון כדי לחוש. כשברונו אלבש "התבלבל" והלך לבעוט את הפנדל השלישי במקום הרביעי, היה ברור שכשיגיע תורו יתחילו הצרות. ועם הצרות האלו, נבחרת ספרדית אפורה ולא מרשימה בעליל, נצטרך לחיות עוד 90 (או יותר נכון 120) דקות. כמה חבל שיורו שהתחיל בצורה כל כך התקפית עוד עלול להיגמר עם עוד תואר לנבחרת המשמימה הזו.