ביממה האחרונה עולים וצפים קולות - אלו שהגשם לא הטביע - ומבקרים את המדינה, את ראשי הערים, את המשטרה ואת האחראים לשעת חירום, על מוכנות יתר. בילבלו לנו את המוח, הבטיחו לנו שעוד רגע מעמיסים את כולנו על תיבת נוח, אבל בפועל הכאוס המיוחל נשאר בבית צמוד לתנור.
הקור התרשל ולא הקפיא מספיק. השלג העז לא לתקוע אף אחד, ואפילו מפלס ההצפות נמוך לעונה. חיכינו לאסון, למשבר, ולא סיפקו לנו את הסחורה. אין די אירועים לכתיבת שיר שיככב בפסטיבל שירי הדיכאון הקרוב או בדו"ח מבקר המדינה.
• • •
אנחנו אלופי העולם בתלונות. לא מוכנים לוותר על המכסה שאגרנו והמחסן מלא. אותי זה מצחיק ומעצבן בעת ובעונה גשומה אחת.
הרי אם רכב אחד היה נקבר תחת השלג, היו מבקשים את ראשו של ראש מחלקת המפלסות. אם חלילה חתול רחוב מסכן היה נסחף לתוך פתח של ביוב, כיתת יורים היתה מתייצבת מול ביתו של האינסטלטור העירוני.
• • •
מה אתם רוצים? לכולנו הרי יש חבר כזה, שאנחנו צוחקים שהבית שלו נראה לחינם כמו מחסני חירום, אבל כשחסרים לנו כוס חלב, נורה או מברג פיליפס - אנחנו רצים אליו ואומרים תודה לאל שיש על מי לסמוך.
בכלל, נראה שלטוב או לרע - במדינה שלנו מישהו חייב להתלונן, כי אם חלילה לא תהיה לו סיבה להתלונן - הוא יגיש על כך תלונה. אז קדימה, כולם יכולים להירגע - זה בכלל לא יהיה אסון אם ימי הסערה האלה יחלפו, בעזרת השם, בלי אסון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו