את תוצאות הבחירות לנשיאות המצרית שפורסמו אתמול אפשר לפרש בשתי דרכים: האחת, כי מצרים נחלקת באמת - חצי חצי - בין אנשי האיסלאם לבין תומכי המדינה המצרית כפי שהיתה מוכרת לנו ב-50 השנים האחרונות. אבל האחרת, כי מישהו למעלה - מקרב אנשי המועצה הצבאית - הגיע למסקנה כי הציבור המצרי לא יקבל את שפיק כנשיא הבא של מצרים, ולפיכך החליט להכריז על מורסי כמנצח אבל בניצחון דחוק. השיקול של המועצה הצבאית ברור. הגנרלים מקווים כי מורסי יהפוך לברווז צולע עוד בטרם החל בכהונתו. הוא מייצג, על פי התוצאות הרשמיות, רק מחצית מהאוכלוסייה ובנוסף נשללו ממנו מרבית סמכויותיו עת הוכרז, בתוקף תיקון לחוקה, על הכפפתו של הנשיא למועצת מדינה שבה רוב למפקדי הצבא. הגנרלים מקווים כי מורסי יאבד במהירות גובה. הוא ייתפס מעתה כאחראי לבעיותיה של המדינה בלא שתהיה לו יכולת אמיתית לשלוט או לקבוע מדיניות, ובסופו של דבר יהיה אפשר להיפטר ממנו בדיוק כפי שפוזר אך לפני שבועיים הפרלמנט המצרי, שבו נהנו התנועות האיסלאמיות מרוב מוחלט. ארה"ב ואף ישראל מקוות מצידן שהנשיא מורסי יפגין אחריות ובגרות כמתחייב מהמשרה הרמה. משום כך לחצו כנראה האמריקנים על הצבא שלא להטות את תוצאות הבחירות. יש רק לקוות כי למרות התבשיל שהכינו הגנרלים, לא יהיו האיסלאמיסטים אלו שיצחקו אחרונים. אחרי הכל בטורקיה שבה הטיל הצבא את יהבו על התרסקותו של ארדואן לאחר שנטל לידיו את השלטון, יושבים כיום הגנרלים מאחורי סורג ובריח. ישראל מקווה כי מורסי ישמור על הסכם השלום, ובכך יעניק לו לגיטימציה שלא היתה לו בתקופת מובארק. אבל אם ייכשלו אנשי הצבא במצרים בבלימתו ובריסונו של מורסי ושל חבריו, יהיה קשה יותר ויותר להמשיך לקיים את יחסי שתי המדינות כפי שהתעצבו תחת מובארק ונשמרו עד היום גם לאחר נפילתו.
